Shemuel I 26 – שמואל א כו‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיָּ⁠בֹ֤אוּ הַזִּ⁠פִים֙ אֶל⁠־שָׁא֔וּל הַגִּ⁠בְעָ֖תָה לֵאמֹ֑ר הֲל֨וֹא דָוִ֤ד מִסְתַּתֵּ⁠ר֙ בְּ⁠גִבְעַ֣ת הַחֲכִילָ֔ה עַ֖ל פְּ⁠נֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃

And the Ziphites came to Saul to Gibeah, saying, "Does not David hide himself in the hill of Hachilah, which is before Jeshimon?⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתוֹ אֱנָשֵׁי זִיף לְוַת שָׁאוּל לְגִבְעֲתָא לְמֵימַר הֲלָא דָוִד מִטַמָר בְּגִבְעֲתָא דַחֲכִילָה דִי עַל אַפֵּי יְשִׁימוֹן.

ויבאו הזפים אל שאול וגו׳. ספר הכתוב שהזפים פעם אחרת באו אל שאול לגלות את אזנו הלא דוד מסתתר בגבעת החכילה.

הישימן – ברוב ספרים ישנים חסר וא״ו וכן חברו שבסמוך.

ויבאו הזפים – באו עוד הפעם.

ויבאו הזפים – מאחר שלא כתב ויבאו הזפים שנית אל שאול נראה ששני המאורעות המסופרים בסימן זה ובסימן כ״ד אחד הם מסופר מאת שני כותבים באופן אחר, וכל שמות המקומות ומספר אנשי שאול שוים בשני הסימנים, וגם בתהלים (נ״ד) כתוב בבוא הזפים וגו׳ א״כ רק פעם אחת באו.

וַיָּבֹ֤אוּ עוד הפעם¹ הַזִּפִים֙ אֶל-שָׁא֔וּל הַגִּבְעָ֖תָה בגבעת שאול, לגלות את אוזנו² לֵאמֹ֑ר ואמרו לו, הֲל֨וֹא דָוִ֤ד מִסְתַּתֵּר֙ בְּגִבְעַ֣ת הַחֲכִילָ֔ה אשר עַ֖ל פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן המדבר הגדול³:

1. מצודת דוד.

2. אברבנאל.

3. ראה חזקוני במדבר כ״א פס׳ כ׳.

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וַיָּ֣⁠קׇם שָׁא֗וּל וַיֵּ֙⁠רֶד֙ אֶל⁠־מִדְבַּר⁠־זִ֔יף וְ⁠אִתּ֛⁠וֹ שְׁ⁠לֹשֶׁת⁠־אֲלָפִ֥ים אִ֖ישׁ בְּ⁠חוּרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְ⁠בַקֵּ֥⁠שׁ אֶת⁠־דָּוִ֖ד בְּ⁠מִדְבַּר⁠־זִֽיף׃

Then Saul arose, and went down to the wilderness of Ziph, having three thousand chosen men of Israel with him, to seek David in the wilderness of Ziph.

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְקָם שָׁאוּל וּנְחַת לְמַדְבְּרָא דְזִיף וְעִמֵיהּ תְּלָתָא אַלְפִין גַבְרָא בְחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְמִבְעֵי יַת דָוִד בְּמַדְבְּרָא דְזִיף.

(ב-ט) ויקם שאול וירד את מדבר זיף וגו׳ ויבא דוד ואבישי אל העם לילה (והוא) [והנה שאול] שוכב ישן במעגל וגו׳ אל תשחיתהו כי (משיח י״י הוא) [מי שלח ידו במשיח י״י ונקה] – לכך נאמר למנצח אל תשחת האמנם אלם צדק תדברון (תהלים נ״ח:ב׳). אמר הלא תענה אבנר (שמואל א כ״ו:י״ד) מה יש לך לענות הרי אמרת לשאול על דבר המערה אילו עשה לך מאומה היינו אוכלים אותו צלי עכשו הרי חנית והצפחת בידי מה יש לך לענות, הרי אמרת לשאול שלוק אנו אוכלים אותו מה תענה, לא היה לו מה לענות נעשית אלם, לכך נאמר האמנם אלם צדק תדברון (תהלים נ״ח:ב׳).

בחורי ישראל – מן הקלים, לפיכך נשתנתה תנועת הבי״ת לשו״א. אבל: ובחורי ישראל הכריע (תהלים ע״ח:ל״א), שהבי״ת בפתח, הוא מהדגושים, לפיכך לא נשתנתה התנועה.

(ב-ד) ושירד שאול לבקשו ובעוד לילה בא דוד אל המקום אשר חנה שם שאול והיה שאול ואבנר שוכבים ישנים ארצה והעם סביבותיהם. ואמרו במעגל הרצון בו המחנה שנעשה כעיגול, למען יראו הבאים עליו מכל הצדדים. או הרצון בו המבצר אשר סביב המחנה כדי להשגב בו כמו שפירשתי כבר:

אל מדבר זיף – ובמדבר ההוא, היתה גבעת החכילה.

בחורי אלה שבחר (כנ״ל כ״ה ג׳) וע״כ בחורי בשו״א ולא בפת״ח.

וַיָּ֣קָם שָׁא֗וּל, וַיֵּ֙רֶד֙ אֶל-מִדְבַּר-זִ֔יף וְאִתּ֛וֹ שְׁלֹֽשֶׁת-אֲלָפִ֥ים אִ֖ישׁ בְּחוּרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל שנבחרו על ידו¹, כדי לְבַקֵּ֥שׁ לחפש אֶת-דָּוִ֖ד בְּמִדְבַּר-זִֽיף שם היתה גבעת החכילה בה הסתתר דוד²:

1. מלבי״ם.

2. מצודת דוד.

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ג) וַיִּ֨⁠חַן שָׁא֜וּל בְּ⁠גִבְעַ֣ת הַחֲכִילָ֗ה אֲשֶׁ֛ר עַל⁠־פְּ⁠נֵ֥י הַיְשִׁימֹ֖ן עַל⁠־הַדָּ֑⁠רֶךְ וְ⁠דָוִד֙ יֹשֵׁ֣ב בַּמִּ⁠דְבָּ֔ר וַיַּ֕⁠רְא כִּ֣י בָ֥א שָׁא֛וּל אַחֲרָ֖יו הַמִּ⁠דְבָּֽרָה׃

And Saul encamped in the hill of Hachilah, which is before Jeshimon, by the way. But David abode in the wilderness, and he saw that Saul came after him into the wilderness.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁרָא שָׁאוּל בְּגִבְעֲת חֲבִילָה דִי עַל אַפֵּי יְשִׁימוֹן עַל אוֹרְחָא וְדָוִד יָתֵיב בְּמַדְבְּרָא וַחֲזָא אֲרֵי אֲתָא שָׁאוּל בַּתְרוֹהִי לְמַדְבְּרָא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וירא כי בא שאול – זה יותר נאות ממה שכתוב לפנים וירא דוד כי יצא שאול (שמואל א כ״ג:ט״ו).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וירא – היה נראה לו שבא, ולא ידע עדיין בבירור.

על הדרך ודוד ישב רחוק מן הדרך, והצופים שראו שמחנה באה לא ידעו עדיין אם הוא מחנה שאול, וכן את המקום ששם יחנו, לכן.

על הדרך – דרך סלולה לעבור אל ארץ אדום ועמלק ומצרים (למעלה כ״ד:ד׳).

וַיִּ֨חַן שָׁא֜וּל בְּגִבְעַ֣ת הַחֲכִילָ֗ה אֲשֶׁ֛ר עַל-פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹ֖ן המדבר הגדול¹, עַל-הַדָּ֑רֶךְ שהובילה למדבר זיף, וְדָוִד֙ היה אז יֹשֵׁ֣ב בַּמִּדְבָּ֔ר, וַיַּ֕רְא והיה נראה לדוד² כִּ֣י בָ֥א שָׁא֛וּל אַחֲרָ֖יו הַמִּדְבָּֽרָה אל המדבר, אך לא היה בטוח בדבר³, שהיה רחוק מן הדרך בה היה שאול, והצופים שראו שמחנה בא לקראתם לא ידעו בבירור האם זה מחנה שאול⁴:

1. ראה לעיל פס׳ א׳.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ד) וַיִּ⁠שְׁלַ֥ח דָּוִ֖ד מְ⁠רַגְּ⁠לִ֑ים וַיֵּ֕⁠דַע כִּי⁠־בָ֥א שָׁא֖וּל אֶל⁠־נָכֽוֹן׃

David sent out spies and knew that Saul had certainly come.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּשְׁלַח דָוִד מְאַלְלִין וִידַע אֲרֵי אֲתָא שָׁאוּל בִּקְשׁוֹט.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וידע כי בא שאול אל נכון – למקום שלא היה שום ספק בדבר שלא ימצאנו שם.

וידע כי בא שאול אל נכון – ידע שקיימו הזיפים מצות שאול: לכו נא הכינו עוד ודעו וראו את מקומו וגו׳ (שמואל א כ״ג:כ״ב) מכל המחבאים אשר יתחבא שם ושבתם אלי אל נכון (שמואל א כ״ג:כ״ג) – פירושו אל מקום שיהא נוח לקחת את דוד.⁠¹

1. השוו ללשון הפסוק בשמואל א י״ט:כ׳.

אל נכון – באמת ובברור. וכן תרגם יונתן: בקשוט.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

אל נכון – כמו בנכון, רצה לומר: ידע בבירור.

שלח מרגלים ועל ידי כן וידע בבירור כי בא שאול – וגם ידע אל נכון מקום תחנותו וכל פרט.

וַיִּשְׁלַ֥ח דָּוִ֖ד מְרַגְּלִ֑ים וַיֵּ֕דַע בברור¹ כִּֽי באמת² -בָ֥א שָׁא֖וּל וגם ידע³אֶל-נָכֽוֹן בברור מקום חנייתו לפרטי פרטים⁴:

1. מצודת דוד.

2. תרגום יונתן.

3. מלבי״ם.

4. מלבי״ם. בביאור המילים ״אל נכון״ יש מבארים באמת ובבירור, תרגום יונתן, רד״ק, מצודת דוד. ור״י קרא מבאר אל מקום שיהיה נח לקחת את דוד.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ה) וַיָּ֣⁠קׇם דָּוִ֗ד וַיָּ⁠בֹא֮ אֶֽל⁠־הַמָּ⁠קוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר חָנָה⁠־שָׁ֣ם שָׁאוּל֒ וַיַּ֣⁠רְא דָּוִ֗ד אֶת⁠־הַמָּ⁠קוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁכַב⁠־שָׁ֣ם שָׁא֔וּל וְ⁠אַבְנֵ֥ר בֶּן⁠־נֵ֖ר שַׂר⁠־צְ⁠בָא֑וֹ וְ⁠שָׁאוּל֙ שֹׁכֵ֣ב בַּמַּ⁠עְגָּ֔ל וְ⁠הָעָ֖ם חֹנִ֥ים סְ⁠בִיבֹתָֽו׃

And David arose and came to the place where Saul had encamped. And David beheld the place where Saul lay with Abner the son of Ner, the captain of his host. Saul lay within the barricade, and the people encamped around him.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְקָם דָוִד וַאֲתָא לְאַתְרָא דִי שְׁרָא תָמָן שָׁאוּל וַחֲזָא דָוִד יַת אַתְרָא דִשְׁכַב תַּמָן שָׁאוּל וְאַבְנֵר בַּר נֵר רַב חֵילֵיהּ וְשָׁאוּל שְׁכִיב בְּכַרְכּוּמָא וְעַמָא שָׁרָן סַחֲרָנוֹהִי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ושאול שוכב במעגל – כמו שעושין אנשי הצבא כמין עוגה מאנשי הצבא שככלות השוטרים לדבר אל העם מי האיש אשר בנה בית חדש וגו׳ מי האיש אשר אירש וגו׳ מי האיש אשר נטע כרם (דברים כ׳:ה׳-ז׳) עושין מעגל שלא יצא איש מהם חוץ סביבותיו.

שכב במעגל – הוא שגבורי המלך מקיפין את המלך כמו עוגה ושוכבין סביבותיו – לשומרו כשהיה ישן בשדה.

במעגל – מקום המחנה יקרא מעגל לפי שחונים שם העם בסבוב.

במעגל – גם זה מטעם עגול והעד והעם חונים סביבתו.

ושאול שוכב במעגל – רוצה לומר: במחנה והוא היה בדמות עגול למען יראו הבאים אליהם מכל הצדדים.

(ה-ו) וספר שכאשר ראה דוד את המקום אשר שכב שם שאול אמר אל אחימלך ואל אבישי (בטרם יגשו אליהם) מי משניכם ירד אתי אל שאול ששוכב במחנהו, וידמה שאחימלך פחד מזה ולא רצה ללכת עמו או שדוד לא היה חפץ כי אם באחד מהם ולזה אמר מי ירד אתי, ואבישי השיבו בראשונה אנכי ארד עמך, ולכן נשאר אחימלך ובא דוד ואבישי אל המחנה. והיה מגבורתם שעברו בתוך כל המחנה והגיעו אל מקום שאול והיה חניתו מעוכה, ר״ל תקועה בארץ סמוך לראשו. ואבישי חשב שהיה דוד רוצה להרגו.

סביבתו – סביבותיו קרי.

במעגל – דרך המחנה לחנות בעגול, למען יראו מסביב כל הבא עליהם.

ויבא – בתחילה הלך לרגל.

סביבתיו – סביבות שאול.

המקום אשר שכב שם שאול ואבנר מופרדים מן העם, ומפרש שאול שוכב במעגל שהיה עיגול סביביו בל יקרב איש שמה, ושאול כבר שכב והעם לא שכבו עדיין רק חונים מקצתם שוכבים ומקצתם הולכים ויושבים.

אל המקום – קרוב למקום, על אחד מהסלעים קרוב לדרך שמשם היה יכול לראות מחנה שאול.

במעגל – בַתָוֶך, במרכז העיגול.

וַיָּ֣קָם דָּוִ֗ד, וכדי לרגל¹ וַיָּבֹא֮ בא אֶֽל-הַמָּקוֹם֮ אֲשֶׁ֣ר חָנָה-שָׁ֣ם שָׁאוּל֒, וַיַּ֣רְא דָּוִ֗ד אֶת-הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר שָֽׁכַב שכבו -שָׁ֣ם בנפרד מן העם² שָׁא֔וּל וְאַבְנֵ֥ר בֶּן-נֵ֖ר שַׂר-צְבָא֑וֹ, וְשָׁאוּל֙ היה שֹׁכֵ֣ב בַּמַּעְגָּ֔ל במחנה³, כאשר גיבוריו הקיפו אותו מסביב⁴ כדי לראות שאיש לא בא עליהם⁵ ולשמור על שאול כשהיה ישן בשדה⁶, ושאול כבר שכב⁷ וְאולם הָעָ֖ם לא שכבו עדיין אלא היו⁸ חֹנִ֥ים סְבִיבֹתָֽיו (סביבתו כתיב) מסביב לשאול⁹, מקצתם שוכבים ומקצתם הולכים ויושבים¹⁰:

1. מצודת דוד.

2. מלבי״ם.

3. מקום המחנה נקרא מעגל על שם שהיו חונים בסיבוב כדי להישמר מן הבאים, רד״ק, רלב״ג, ר״י קרא, מצודת ציון.

4. מהר״י קרא.

5. מצודת ציון.

6. ר״י קרא.

7. מלבי״ם.

8. מלבי״ם.

9. רד״ק, מצודת דוד.

10. מלבי״ם.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ו) וַיַּ֨⁠עַן דָּוִ֜ד וַיֹּ֣⁠אמֶר⁠׀ ⁠אֶל⁠־אֲחִימֶ֣לֶךְ הַחִתִּ֗⁠י וְ⁠אֶל⁠־אֲבִישַׁ֨י בֶּן⁠־צְ⁠רוּיָ֜ה אֲחִ֤י יוֹאָב֙ לֵאמֹ֔ר מִֽי⁠־יֵרֵ֥ד אִתִּ֛⁠י אֶל⁠־שָׁא֖וּל אֶל⁠־הַֽמַּ⁠חֲנֶ֑ה וַיֹּ֣⁠אמֶר אֲבִישַׁ֔י אֲנִ֖י אֵרֵ֥ד עִמָּֽ⁠ךְ׃

Then David answered and said to Ahimelech the Hittite and to Abishai the son of Zeruiah, brother to Joab, saying, "Who will go down with me to Saul to the camp?⁠" And Abishai said, "I will go down with you.⁠"

תרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתֵיב דָוִד וַאֲמַר לַאֲחִימֶלֶךְ חִתָּאָה וְלַאֲבִישַׁי בַּר צְרוּיָה אֲחוּהִי דְיוֹאָב לְמֵימַר מַן יֵחוֹת עִמִי לְוַת שָׁאוּל לְמַשְׁרִיתָא וַאֲמַר אֲבִישַׁי אֲנָא אֵיחוֹת עִמָךְ.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ויען דוד – אחרי שובו אליהם.

מי ירד שבבואם לילה יחשבו שהם מבני המחנה.

מי ירד אתי – מן הסלע.

ובשובו אל מחנהו¹ וַיַּ֨עַן דָּוִ֜ד וַיֹּ֣אמֶר | אֶל-אֲחִימֶ֣לֶךְ הַחִתִּ֗י² וְאֶל-אֲבִישַׁ֨י בֶּן-צְרוּיָ֜ה אֲחִ֤י יוֹאָב֙ לֵאמֹ֔ר ואמר להם, מִֽי-יֵרֵ֥ד משניכם³ אִתִּ֛י אֶל-שָׁא֖וּל אֶל-הַֽמַּחֲנֶ֑ה הלילה?⁴ וַיֹּ֣אמֶר אֲבִישַׁ֔י ראשון⁵, אֲנִ֖י אֵרֵ֥ד עִמָּֽךְ!:

1. מצודת דוד.

2. והיה אחד מלוחמי דוד, ובדעת סופרים מובא כי אפשר שקראו דוד על שם אחימלך הכהן שנהרג על ידי שאול להנציח זכרו.

3. אברבנאל.

4. שבבואם בלילה יחשבו שהם מבני המחנה, מלבי״ם.

5. ויתכן שאחימלך פחד מזה ולא רצה ללכת עמו, אברבנאל.

תרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וַיָּ⁠בֹא֩ דָוִ֨ד וַאֲבִישַׁ֥י⁠ ׀ ⁠אֶל⁠־הָעָם֮ לַ֒יְלָה֒ וְ⁠הִנֵּ֣⁠ה שָׁא֗וּל שֹׁכֵ֤ב יָשֵׁן֙ בַּמַּ⁠עְגָּ֔ל וַחֲנִית֥וֹ מְ⁠עוּכָֽה⁠־בָאָ֖רֶץ מְ⁠רַֽאֲשֹׁתָ֑ו וְ⁠אַבְנֵ֣ר וְ⁠הָעָ֔ם שֹׁכְ⁠בִ֖ים סְ⁠בִיבֹתָֽו׃

So David and Abishai came to the people by night. And, behold, Saul lay sleeping within the barricade, with his spear stuck in the ground at his head; and Abner and the people lay around him.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתָא דָוִד וַאֲבִישַׁי לְוַת עַמָא בְּלֵיְלְיָא וְהָא שָׁאוּל שְׁכִיב דְמוּךְ בְּכַרְכּוּמָא וּמוּרְנִיתֵיהּ נְעִיצָא בְאַרְעָא אִיסָדוֹהִי וְאַבְנֵר וְעַמָא שָׁרָן סַחֲרָנוֹהִי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

מעוכה – נעוצה.

Stuck. Thrust.

וחניתו מעוכה – נעוצה בארץ.

מעוכה – נעוצה ותקועה.

מעוכה – תקועה, הוא קרוב לענין: מעוך וכתות (ויקרא כ״ב:כ״ד).

וחניתו מעוכה בארץ – תרגומו: נעיצא בארעא.

מראשתו – מראשותיו קרי.

סביבתו – סביבתיו קרי והוא מלא יו״ד אחר הבי״ת.

מעוכה – נעוצה, וקרוב הוא מלשון: ומעוך וכתות (ויקרא כ״ב:כ״ד).

מראשותיו – סמוך לראשו.

השאלות:

מ״ש והנה שאול שוכב וכו׳, כבר נזכר בפסוק ה׳ שם אמר חונים ופה אמר שוכבים?

והנה שאול שכב כו׳ ואבנר והעם שכבים עד שבאו לשם כבר שכבו כל העם (לכן קראם עתה בשם עם לא מחנה כי לא חנו עתה כמחנה ושומרים סביביה).

וַיָּבֹא֩ דָוִ֨ד וַאֲבִישַׁ֥י | אֶל-הָעָם֮ בַּלַיְלָה֒, ומרוב גבורתם עברו בתוך כל המחנה והגיעו עד המקום שבו היה שאול¹, וְהִנֵּ֣ה שָׁא֗וּל שֹׁכֵ֤ב יָשֵׁן֙ בַּמַּעְגָּ֔ל בתוך המעגל שיצרו חייליו סביבו, וַחֲנִית֥וֹ מְעוּכָֽה נעוצה² ותקועה³ -בָאָ֖רֶץ, מְרַאֲשֹׁתָ֑יו (מראשתו כתיב) סמוך לראשו⁴, וְאַבְנֵ֣ר וְהָעָ֔ם היו שֹׁכְבִ֖ים⁵ סְבִיבֹתָֽיו (סביבתו כתיב), ואבישי חשב כי דוד רוצה להרוג את שאול⁶: ס

1. אברבנאל.

2. תרגום יונתן, רש״י, ר״י קרא, רי״ד, מצודת ציון.

3. מהר״י קרא, רד״ק, אברבנאל.

4. אברבנאל, מצודת ציון.

5. כי עד שבאו לשם כבר שכבו כל העם, ולכן קראם עתה בשם ״עם״ ולא ״מחנה״, כי לא חנו עתה כמחנה, מלבי״ם.

6. אברבנאל.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ח) ⁠וַיֹּ֤⁠אמֶר אֲבִישַׁי֙ אֶל⁠־דָּוִ֔ד סִגַּ֨⁠ר אֱלֹהִ֥ים הַיּ֛⁠וֹם אֶת⁠־אוֹיִבְךָ֖ בְּ⁠יָדֶ֑ךָ וְ⁠עַתָּ⁠ה֩ אַכֶּ֨נּ⁠וּ נָ֜א בַּחֲנִ֤ית וּבָאָ֙רֶץ֙ פַּ֣עַם אַחַ֔ת וְ⁠לֹ֥א אֶשְׁנֶ֖ה לֽוֹ׃

Then Abishai said to David, "God has delivered your enemy into your hand this day; now, let me smite him, please, with the spear to the earth at one stroke, and I will not smite him the second time.⁠"

תרגום יונתןילקוט שמעונימיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר אֲבִישַׁי לְדָוִד מְסַר יְיָ יוֹמָא דֵין יַת בְּעֵיל דְבָבָךְ בִּידָךְ וּכְעַן אֶמְחִינֵיהּ כְּעַן בְּמוּרְנִיתָא וְאַבְרְזִינֵיהּ בְּאַרְעָא זִמְנָא חָדָא וְלָא אֶשְׁנֵי לֵיהּ.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ולא אשנה לו – במכה ראשונה אכנו, שאיני צריך להכותו שנית.

בחנית ובארץ – אכנו בחני׳ מכה גדולה עד שאתקע החנית בארץ תחתיו. וכן תרגם יונתן: אמחיניה כען במורניתא ואברזיניה בארעא.

ולא אשנה לו – לא אהיה צריך לשנות לו פעם אחרת, כי באותה מכה אמיתנו.

פעם אחת – במספר, לא כענין לכד יהושע פעם אחת (יהושע י׳:מ״ב), והעד בזה ולא אשנה לו ולכן אין זה כמו בתולה ואיש לא ידעה (בראשית כ״ד:ט״ז).

ואמר לו סגר אלהים היום את אויבך בידך, ובקש מדוד שיתן לו מקום והוא יכנו מכה כ״כ רבה שיכניס החנית בו ובארץ בפעם אחד ולא יצטרך להכותו מכה שנית.

אויבך – כן הוא בספרים מדוייקים ונמסר עליו לית וכתיב כן לא כמ״ש במקצת ספרים אוֹיִבְיךָ ביו״ד יתירה. וכן נראה שזהו דעת רד״ק שלא כתב על זה כלום כמ״ש למעלה בסימן כ״ד.

סגר – ענין מסירה, כמו: להסגיר לאדום (עמוס א׳:ו׳).

אשנה – מלשון שנים.

ובארץ – עד שתנעץ החנית גם בארץ.

פעם אחת – את זה אעשה בפעם אחת, ולא אצטרך להכותו מכה שניה.

סגר אלהים חשב שזה ודאי השגחיי שישנו כולם כדי שיכהו ולא אשנה לו בל תפחד שיקיץ על ידי המכה ויצעק, כי אמיתהו בפעם הראשון.

אכנו נא בחנית וגו׳ – אכה בו ובארץ ע״י החנית.

וַיֹּ֤אמֶר אֲבִישַׁי֙ אֶל-דָּוִ֔ד, סִגַּ֨ר מסר¹ אֱלֹהִ֥ים הַיּ֛וֹם אֶת-אוֹיִבְךָ֖ שאול בְּיָדֶ֑ךָ, ובוודאי בהשגחת ה׳ שישנים כולם², וְעַתָּה֩ אַכֶּ֨נּוּ נָ֜א הרשה נא לי להרוג אותו בַּחֲנִ֤ית, ואל תפחד שיקיץ על ידי המכה ויצעק, כי אמיתהו בפעם הראשונה³, כי אכה אותו מכה כ״כ גדולה⁴ עד שמהמכה הזו תנעץ החנית בו⁵ וּבָאָ֙רֶץ֙ תחתיו⁶, פַּ֣עַם אַחַ֔ת אכה אותו וְלֹ֥א אהיה צריך⁷ אֶשְׁנֶ֖ה לשנות⁸ לֽוֹ פעם שניה, כי באותה מכה אמיתנו⁹:

1. מצודת ציון.

2. מלבי״ם.

3. מלבי״ם.

4. אברבנאל.

5. מצודת דוד.

6. רד״ק.

7. רד״ק.

8. רד״ק.

9. רד״ק.

תרגום יונתןילקוט שמעונימיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ט) וַיֹּ֧⁠אמֶר דָּוִ֛ד אֶל⁠־אֲבִישַׁ֖י אַל⁠־תַּשְׁחִיתֵ֑הוּ כִּ֠י מִ֣י שָׁלַ֥ח יָד֛וֹ בִּמְשִׁ֥יחַ יְהֹוָ֖הי״י֖ וְ⁠נִקָּֽ⁠ה׃

And David said to Abishai, "Do not destroy him, for who can put forth his hand against Hashem's anointed, and be guiltless?⁠"

תרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר דָוִד לַאֲבִישַׁי לָא תְחַבְּלִינֵיהּ אֲרֵי מַן אוֹשִׁיט יְדֵיהּ בִּמְשִׁיחָא דַייָ וְזָכֵי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ודוד לא רצה ואמר אל תשחיתהו לא במיתה ולא במכה כלל, כי מי ישלח ידו במשיח ה׳ שינקה מאותו עון? ויראה שאבישי לא נתפייס בזה ולא שת לבו אליו, ולכך הוצרך דוד לדבר פעם שנית על לבו.

ונקה – ויהיה נקי מעונש, בתמיה.

אל תשחיתהו אף שהוא רודף ומותר להרגו, בכ״ז מי שלח ידו במשיח ה׳ ונקה.

מי שלח – שאול היה הראשון למשיחי ה׳, ומי שלח לשון עבר יורה שכבר אירע ששלח איש ידו במשיח ה׳ ונענש, ע״כ נ״ל שיש לומר שחסרה יו״ד העתיד מפני יו״ד של תיבת מי שלפניה והראוי מי ישלח.

וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל-אֲבִישַׁ֖י, אף על פי שהוא רודף ומותר להרגו¹, אַל-תַּשְׁחִיתֵ֑הוּ לא במיתה ואף לא במכה², כִּ֠י מִ֣י שָׁלַ֥ח יָד֛וֹ בִּמְשִׁ֥יחַ יְהוָ֖ה וְנִקָּֽה ויהיה נקי מעונש³ על אותו עָוֹן?!⁠⁴:

1. מלבי״ם.

2. אברבנאל.

3. מצודת דוד.

4. אברבנאל.

תרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(י) ⁠וַיֹּ֤⁠אמֶר דָּוִד֙ חַי⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ כִּ֥י אִם⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ יִגֳּ⁠פֶ֑נּ⁠וּ אֽוֹ⁠־יוֹמ֤וֹ יָבוֹא֙ וָמֵ֔ת א֧וֹ בַמִּ⁠לְחָמָ֛ה יֵרֵ֖ד וְ⁠נִסְפָּֽה׃

And David said, "As Hashem lives! For Hashem shall smite him, or his day shall come to die, or he shall go down into battle, and be swept away.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר דָוִד קַיָם הוּא יְיָ אֱלָהֵין מִן קֳדָם יְיָ יִתְמְחֵי אוֹ יוֹמֵיהּ יִמְטֵי וִימוּת אוֹ בִקְרָבָא יֵחוּת וְיִתְקְטֵל.

רמז קלז

חי י״י כי אם י״י יגפנו – מכאן היה ר׳ יאשיה אומר צריך אדם להשביע את יצרו שכן אתה מוצא בכל הצדיקים שמשביעין את יצרם. באברהם הוא אומר הרמותי ידי אל י״י (בראשית י״ד:כ״ב) בבועז הוא אומר חי י״י שכבי עד הבקר (רות ג׳:י״ג). בדוד הוא אומר חי י״י כי אם י״י יגפנו. באלישע מהו אומר חי י״י כי לולי פני יהושפט וגו׳ אני נושא אם אביט אליך ואם אראך (מלכים ב ג׳:י״ד).

רמז קלח

רבי יהודה בש״ר לוי אמר שלשה דברים הוציא דוד מפיו על שאול וכולם נגעו בו, כי אם י״י יגפנו או יומו יבוא ומת או במלחמה ירד ונספה וכן הות ליה. למה נשבע חי י״י, א״ר אלעזר ליצר הרע נשבע חי י״י איני עושה דבר זה. ר׳ שמואל בר נחמני אמר לאבישי בן צרויה נשבע אם תגע בדמו של אותו צדיק שאני מערב דמך בדמו. אמר לו הקב״ה גם במדעך מלך אל תקלל (קהלת י׳:כ׳) אתה מדמה עצמך לשאול כתיב ולשאול פלגש (שמואל ב ג׳:ז׳) ואתה ויקח דוד עוד פלגשים ונשים (שמואל ב ה׳:י״ג). שאול מפקיד נכסיו למלחמה שנאמר ויקח צמד בקר וינתחהו (שמואל א י״א:ז׳). שאול מנשרים קלו. ר׳ לוי אמר ס׳ מילין היה הולך שאול. ור׳ סימון אמר ק״כ. ורבנין אמרין ק״פ. אימתי כשנשבה הארון. אדם הולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין ושאול הולך במלחמה ומוליך בניו עמו וידע שמדת הדין פוגעת בו. ואתה לא תצא אתנו במלחמה. שאול אוכל חולין בטהרה שנאמר וירם הטבח (שמואל א ט׳:כ״ד), ואתה מדמה עצמך לשאול, לכך נאמר שגיון לדוד אשר שר לי״י על דברי כוש בן ימיני (תהלים ז׳:א׳).

חי י״י – יש אומרים ליצרו נשבע, ויש אומרים לאבישי נשבע: אם תהרוג את הצדיק, אני אערב דמך בדמו.

כי אם י״י יגפנו – יקרב מיתתו.

או יומו יבא – יום שזמן מיתתו בו.

As Adonoy lives. Some say that he swore to his temptation;⁠¹ others say that he swore to Avishai, that if you kill this righteous man [Shaul], I shall mingle your blood with his blood.

Adonoy will strike him. Will bring his death prematurely.⁠²

Or his day will come. The day in which he is destined to die.⁠³

1. The use of swearing to ward off temptation is done by many Tzadikim. For example, Avraham swore [Bereshit 14:22-23] that he will not take the spoils of victory after defeating the four kings. It was Dovid’s inclination to kill Shaul for trying to kill him. He therefore swore that he will not kill Shaul. –See Tanchuma Beha’aloscha 10.

2. Like Novol (Radak).

3. Is in the very near future (Radak).

ויאמר דוד חי י״י כי אם י״י יגפנו – מקצרי כתוב הוא זה, כלומר חי י״י אם אשלח ידי בו כי אם י״י יגפנו.

חי י״י – השבועה שלא יומת על ידי, כי י״י יגפנו. ונשבע בעבור אבישי, שלא יעבור על רצונו ויכנו.

ובדרש: כי אם י״י יגפנו – למה זכר שני פעמים י״י, אמר: חי י״י שלא תהרגנו, ואם תהרגנו חי י״י אהרוג אותך.

כי אם י״י יגפנו – בחולי טרם זמנו, כמו: ויגוף י״י את נבל (שמואל א כ״ה:ל״ח), כלומר על ידי השם יומת ולא על ידי. ומיתתו תהיה קרובה באחת מהשלש, ועל קירוב מיתתו אמר, כי אם לא כן, מה אמר? כל אדם ג״כ מת באחת מהשלש אשר זכר! אלא אמר זה לאבישי להשקיטו, כלומר אל תחוש עליו כי לא יאריך זמנו שימות או ימות בחולי שיגפנו י״י טרם יומו שהקציב לו בעת שנולד, וזה יקרה לו בעונו.

או יומו יבא – כלומר או זמנו שקצוב בעת לידתו קרוב הוא, וזה אמר דוד מלבו, כי אמר בלבו כיון שמאס בו השם ית׳ מהיות מלך וצוה למשחני, לא יתכן שיאריך הזמן. או אפשר כי מפי שמואל אמר שימות בקרוב. ואם כן יתכן לפרש חי י״י – כי על אלה הדברים אמר: חי י״י, כי כן יהיה לו שימות בקרוב באחת מהשלשה, כי כיון שנאמר לו מפי הנבואה יכול להשבע בזה.

או במלחמה ירד ונספה – ונספה טרם יומו הקצוב לו, כי באלה שני הפנים ימות אדם טרם יומו: או בחולי או בחרב, וזו המיתה בעבור עון גדול מעון מי שמת בחולי טרם יומו. ואם יש ביד האדם זכות מוסיפין לו על זמן הקצוב לו גם כן. וזה הדבר מצאנו לו מחלוקת בין רבותינו ז״ל: את מספר ימיך אמלא (שמות כ״ג:כ״ו) – אלו שני דורות, זכה משלימין אותן לו, לא זכה פוחתין לו מהם, דברי רבי עקיבא. ופי׳ שני דורות כמו שכתוב: ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו׳ (תהלים צ׳:י׳), וזהו שאמר אמלא – אשלים אותם אליך, שלא יפחתו. וחכמים אומרים: זכה – מוסיפים לו עליהם, לא זכה – פוחתין לו מהם. ופירוש: מספר ימיך אמלא (שמות כ״ג:כ״ו) – אעשה מלוי ותוספת עליהם. אמרו לו לרבי עקיבא הרי הוא אומר: והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה (מלכים ב כ׳:ו׳), אמר להם משלו הוסיפו לו.

ויאמר דוד חי י״י כי אם י״י יגפנו – פירוש: נשבע שלא ינזק על ידם כי אם י״י יגפנו וימיתהו קודם זמנו.

יגפנו – על המיתה במקרה כטעם פן תגף באבן רגליך (תהלים צ״א:י״ב).

או יומו יבא ומת – זה מיתה הטבעית בהכלות החום והלחות.

או במלחמה – מצב שגזרת הכל תשנה גזרת החלק כי האחדים על ענינים מיוחדים לו לבדו.

חי י״י כי אם י״י יגפנו – רוצה לומר: להמיתו בלא עתו על צד העונש.

או יומו יבא ומת – רוצה לומר: הקץ המוגבל לו לחיות כי זה הקץ מתחלף לפי עת הליד׳.

או במלחמה ירד ונספה – רוצה לומר: שהוא בעצמו מצד בחירתו יסבב שימות בלא עתו וזה כי מי שלא בא עתו עדין הנה יתכן בבאו במקום הסכנה שימות בלא עתו וכבר זכרו זה בעלי חכמת משפטי הכוכבים בספריהם והוא עוד דעת תורתנו השלמה ולזה צותה לעשות מעקה לגגים למלט הבאים שם מהנפילה.

וזהו ויאמר דוד חי ה׳ כי אם ה׳ יגפנו וגו׳, ר״ל אל תחוש אבישי להרוג את שאול כי נשבעתי חי ה׳ שלא יחיה שנים רבים, כי ה׳ אם שיגפנו בחולי בטרם בוא זמנו במיתה כרתיית. או יומו יבא ומת במיתה טבעית, או במלחמה ירד ונספה במיתה מקריית, ובאחת מהם לא ימלט מהמות מהרה. והנה נשבע דוד חי ה׳ על זה לפי שידע שמשחו ה׳ למלך ושקרע ה׳ ממלכות שאול מעליו, ולכן אי אפשר שיארך קיצו. או אולי הודיעו זה כלו שמואל בניות ברמה כשהלך אליו שם. ואחז״ל במדרש תהלים (מזמור נ״ח) ובתנחומא (פר׳ בהעלותך), למה זכר ב׳ פעמים ה׳? לומר לו חי ה׳ שלא תהרגהו ואם תהרוג אותו חי ה׳ שאני אהרוג אותך. ובמה שאמר או יומו יבא דרשו חז״ל (יבמות מ״ט ע״ב) אם יש לאדם שנים קצובות ואם אפשר עליהם התוספת, והיה דעת רבי עקיבא (שמות כ״ג כ״ו) את מספר ימיך אמלא, אלו שני דורות, זכה משלימין אותן לא זכה פוחתין לו מהם. ואם כן יפרש הכתוב שאמר את מספר ימיך אמלא, (לפי דעת ר׳ עקיבא) שיש לאדם מספר שנים קצובות כפי מזגו וכמות לחות השרשי, ושהברכה היא בהשלמתם והקללה בגרוע מהם. ושני דורות הם השנים שאמר משה בתפלתו (תהלים צ׳ י׳) ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה, ר״ל השנים אשר הם אפשריים לאדם כפי כל דור ודור כי הטבע וההכנה ההיא מחולפת כפי הדורות. וחכמים אומרים זכה מוסיפין עליהם לא זכה פוחתין לו מהם, ופירשו את מספר ימיך אמלא, שהוא כמו אוסיף, שעל מספר ימיו יוסיף ויעשה מלוי רב, אמרו לו לרבי עקיבא הרי הוא אומר והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה? אמר להם משלו הוסיפו לו. ולפי שדוד אמר לאבישי אל תשחיתהו כי מי שלח ידו במשיח ה׳ ונקה, ויחשוב אבישי שאסור לאדם לשלוח יד במשיח ה׳ אם לא יהיה המכה גם כן משיח ה׳, כי אז אינו מהגנות אם משיח ה׳ א׳ ישלח ידו במשיח ה׳ אחר.

ונספה – ענין כליון, כמו: עתה אספה (שמואל א כ״ז:א׳).

חי ה׳ – חזר לישבע ואמר: חי ה׳ שלא יאריך עוד ימים רבים, כי או ה׳ יגפנו בלא יומו, או מהר יבוא יומו וימות במיתה טבעית, או ימות במלחמה.

ויאמר דוד הוסיף לאמר בל תחשב שעל ידי שגם אני נמשחתי תהרגנו להקים מלכותי, כי דבר ה׳ שמשחני לא ישוב ריקם, על זה אמר כי ימלא קצו בא׳ מג׳ דרכים שהמיתה אפשריית, או על ידי מגפה לפני קצו, או על ידי מיתה טבעיית כי קצו קרוב, או על ידי מלחמה.

אם ה׳ – בפסוק זה אִם ואוֹ נרדפים ונשתמשו בראשון להוראת השני, ובפסוק או הודע אליו חטאתו (ויקרא) נשתמשו באו להוראת אם.

וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ בשבועה¹ לאבישי שלא יהרוג את שאול², וכך אמר חַי-יְהוָ֔ה שלא יאריך שאול עוד ימים רבים³, כִּ֥י אִם-יְהוָ֖ה יִגָּפֶ֑נּוּ בלא יומו⁴, שיקרב ה׳ ע״י חולי את מיתתו⁵, אֽוֹ-יוֹמ֤וֹ זמן מיתתו⁶ יָבוֹא֙ מהר⁷ וָמֵ֔ת וימות במיתה טבעית⁸, א֧וֹ בַמִּלְחָמָ֛ה יֵרֵ֖ד וְנִסְפָּֽה ומת⁹ טרם יומו¹⁰: פ

1. מצודת דוד.

2. יש אומרים ליצרו נשבע, ויש אומרים לאבישי נשבע, אם תהרוג את הצדיק, אני אערב דמך בדמו, רש״י, רד״ק.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. רש״י, רד״ק. ויתכן כי אמר זאת דוד מליבו, כי אמר כיון שמאס בו השם ית׳ מהיות מלך וצוה למשחני לא יתכן שיאריך הזמן, או אפשר כי מפי שמואל אמר שימות בקרוב וע״כ נשבע בדבר, רד״ק, אברבנאל.

6. רש״י.

7. מצודת דוד.

8. מצודת דוד.

9. מצודת דוד.

10. רד״ק.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יא) חָלִ֤ילָה לִּ⁠י֙ מֵיְהֹוָ֔הי״י֔ מִשְּׁ⁠לֹ֥חַ יָדִ֖י בִּמְשִׁ֣יחַ יְהֹוָ֑הי״י֑ וְ֠⁠עַתָּ֠⁠ה קַח⁠־נָ֨א אֶֽת⁠־הַחֲנִ֜ית אֲשֶׁ֧ר מְ⁠רַאֲשֹׁתָ֛ו וְ⁠אֶת⁠־צַפַּ֥⁠חַת הַמַּ֖⁠יִם וְ⁠נֵלְ⁠כָה⁠־לָּֽ⁠נוּ^א׃

Far be it from me, from Hashem, that I should put forth my hand against Hashem's anointed; but now take, please, the spear that is at his head and the cruse of water, and let us go.⁠"

א. וְנֵלְכָה⁠־לָּֽנוּ א=וְנֵלֲכָה⁠־לָּֽנוּ (חטף)

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

חָס לִי מִן קֳדָם יְיָ מִלְאוֹשָׁטָא יְדִי בִּמְשִׁיחָא דַייָ וּכְעַן סַב יַת מוּרְנִיתָא דִי אִיסָדוֹהִי וְיַת מָנָא דְמַיָא וְנֵיזִיל לָנָא.

צפחת – צלוחית.

Flask. Jug.

צפחת – פי׳: צלוחית.

לכן אמר דוד עוד חלילה לי מיי׳ משלוח ידי במשיח ה׳, ר״ל אני עם היותי משיח אלהי יעקב חלילה לי משלוח ידי בשאול, כל שכן שיהיה בלתי ראוי לך אבישי, ולכן קח את חניתו ואת צפחת המים אשר היו מראשותיו ונלכה לנו. וידמה שאבישי לא רצה באמרו אם היה שלא אהרגנו למה אקח החנית והמים מוטב שנניח כלו.

החנית אשר מראשתו – מראשתיו קרי.

צפחת – צלוחית, כמו: וצפחת השמן (מלכים א י״ז:י״ד).

חלילה לי – עם שגם אני משיח ה׳ כמותו, מכל מקום חלילה גם לי מחמת מצות ה׳, משלוח ידי וכו׳.

השאלות:

מ״ש חלילה משלוח וכו׳ כפול?

חלילה וכו׳ קח נא – רצה לומר ואל תחשב שאין עון במיתתו כי רודף הוא וז״א אחר שיש הצלה אחרת והוא קח נא את החנית שעל ידי זה ניצול ממנו כמו שהיה באמת ואם כן אסור להרגו, ועל זה אמר חלילה לי מה׳.

צפחת – משרש צפח קרוב לתפח בלשון חכמים שענינו נפוח, כלי שבטנו רחבה ונפוחה.

חלילה לי – כמו למעלה כ״ד:ז׳, אוי לי מה׳.

ועל אף שגם אני כמותו משיח ה׳¹, חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיהוָ֔ה מִשְּׁלֹ֥חַ מלשלוח יָדִ֖י בִּמְשִׁ֣יחַ יְהוָ֑ה, וכל שכן שיהיה בלתי ראוי לך אבישי², וְ֠עַתָּה יש הצלה אחרת³, קַח-נָ֨א אֶֽת-הַחֲנִ֜ית אֲשֶׁ֧ר מְרַאֲשֹׁתָ֛יו (מראשתו כתיב) סמוכה לראשו⁴ וְאֶת-צַפַּ֥חַת צלוחית⁵ הַמַּ֖יִם, וְנֵ֥לֲכָה לָּֽנוּ מפה:

1. מצודת דוד.

2. אברבנאל.

3. מלבי״ם.

4. אברבנאל, מצודת ציון בפס׳ ז׳.

5. רש״י, רד״ק, מצודת ציון.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יב) וַיִּקַּ⁠ח֩ דָּוִ֨ד אֶֽת⁠־הַחֲנִ֜ית וְ⁠אֶת⁠־צַפַּ֤⁠חַת הַמַּ֙⁠יִם֙ מֵרַאֲשֹׁתֵ֣י שָׁא֔וּל וַיֵּלְ⁠כ֖וּ לָהֶ֑ם וְ⁠אֵ֣ין רֹאֶה֩ וְ⁠אֵ֨ין יוֹדֵ֜עַ וְ⁠אֵ֣ין מֵקִ֗יץ כִּ֤י כֻלָּ⁠ם֙ יְ⁠שֵׁנִ֔ים כִּ֚י תַּרְדֵּמַ֣ת יְהֹוָ֔הי״י֔ נָפְ⁠לָ֖ה עֲלֵיהֶֽם׃

So David took the spear and the cruse of water from Saul's head. And they got away; and none saw, and none knew, and none awoke. For they were all asleep; because a deep sleep from Hashem had fallen upon them.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּנְסִיב דָוִד יַת מוּרְנִיתָא וְיַת מָנָא דְמַיָא מֵאִיסָדֵי שָׁאוּל וַאֲזַלוּ לְהוֹן וְלֵית דַחֲזֵי וְלֵית דִידַע וְלֵית דְמִתְעַר אֲרֵי כוּלְהוֹן דְמָכִין אֲרֵי שֵׁינָא תַקִיפָא מִן קֳדָם יְיָ נְפָלַת עֲלֵיהוֹן.

רמז קלט

ואין רואה ואין יודע ואין מקיץ וגו׳ כי תרדמת י״י נפלה עליהם – אמר רב שלש תרדמות הם, תרדמת שינה, תרדמת נבואה, תרדמת מרמיטא. תרדמת שינה דכתיב ויפל י״י אלהים תרדמה על האדם (בראשית ב׳:כ״א), תרדמת נבואה דכתיב ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם (בראשית ט״ו:י״ב). תרדמת מרמיטא דכתיב ואין רואה ואין יודע וגו׳. רבנן אמרין אף תרדמה של שטות שנאמר כי נסך י״י עליכם רוח תרדמה ויעצם את עיניכם (ישעיהו כ״ט:י׳). ר׳ חנינא בר יצחק אמר שלש נובלות הם, נובלות מיתה שינה. נובלות נבואה חלום. נובלות העולם הבא שבת. רבי אבין מוסיף אף תרתין, נובלות אורה של מעלה גלגל חמה, נובלות חכמה של מעלה תורה.

ויקח דוד את החנית – להראות להם אם היה רוצה שיכולת בידו להורגו.

כי תרדמת – תרדמה קשה משינה.

ויקח דוד – אחר שאמר לאבישי: קח נא (שמואל א כ״ו:י״א), נתחרט בו ולא רצה שיקרב אבישי אליו, שמא לא יוכל לכבוש את יצרו ויכנו, לפיכך הלך דוד בעצמו ולקח החנית והצפחת.

מראשותי שאול – המ״ם הוא לשמוש, לפיכך היא נקודה בצירי. אבל מ״ם מראשותיו (שמואל א כ״ו:י״א) בשוא, והיא נוספת, ואינה לשמוש.

ואין רואה – לא היה בכל המחנה אדם שהיה ער ורואה בקחתו הצפחת והחנית.

ואין יודע – אין מרגיש בבואו.

ואין מקיץ – שלא הקיץ אחד מהם לקול לכתם וקחתם ולקול דבריהם שהיו מדברים ביניהם.

כי תרדמת י״י – הסמיכות הוא לאחד משני פנים. או פירושו: תרדמה גדולה, כי הדבר שרוצה להגדילו סומך אותו לאל יתברך, כמו: מאפליה (ירמיהו ב׳:ל״א), שלהבת יה (שיר השירים ח׳:ו׳), כהררי אל (תהלים ל״ו:ז׳), עיר גדולה לאלהים (יונה ג׳:ג׳), ותהי לחרדת אלהים (שמואל א י״ד:ט״ו). או פירושו: להודיע כי התרדמה היתה סבה מאת האל כדי שלא ירגישו בדוד ובאבישי בקחתם הצפחת והחנית.

ואת צפחת המים – תרגומו: וית מנא דמייא.

ואין מקיץ – מפני שהאית״ן שלו פתוח: איקץ, ייקץ, כמו איטב, ייטב, בא מקיץ כמו מטיב.

כי תרדמת יי – כטעם [ויפל] פחד י״י (שמואל א י״א:ז׳), לחרדת אלהים (שמואל א י״ד:ט״ו), ולזה הוראות רבות לא אחת והכל אמת.

והוצרך דוד אז ללכת הוא בעצמו לקחת החנית והצפחת, או אולי נתחרט דוד ממה שצוה לאבישי שיעשה שמא לא יכבוש ביצרו ויהרוג את שאול, ולכן הלך דוד ללקחו בעצמו. וזכר הכתוב שקרה שלא היה אדם ער בכל אותו מחנה לראותם בקחתם החנית והצפחת, ואין יודע ומרגיש בהליכתם ובדברם ביניהם ואין מקיץ לקול לכתם ולקול דבריהם ושיקיץ לאחרים, לפי שנפלה תרדמת השם עליהם, רוצה לומר שינה עמוקה על דרך נס, כי בדרך טבע היה בלתי אפשר שינה כזאת בכלם:

מקיץ – ענין הערה מהשינה.

תרדמת – שינה עמוקה וכן: מה לך נרדם (יונה א׳:ו׳).

ויקח דוד – חזר דוד לקחתו בעצמו, כי לא האמין לאבישי פן יכה עמו נפש שאול.

ואין רואה וכו׳ – בעבור השינה לא היה מי רואה אותם, ואף לא ידעו בהרגשת השמע מקול ההולך והדבור, ולא היה מי מהם מקיץ מן השינה במשך הזמן ההוא, כי מה׳ נפלה עליהם תרדמה, ולא היה הדבר בדרך הטבע.

ואין רואה ומפרש נגד ואין רואה ואין יודע,

כי כולם ישנים (רצה לומר שלא לבד שאין רואה כי היה חשיכה גם לא היה איש יודע ומרגיש בדבורם בבואם ובלכתם) ונגד ואין מקיץ אומר כי תרדמת ה׳ נפלה עליהם – כי בדרך הטבע היה ראוי שיקיץ איש מן המחנה ברגש הזה, רק שהיה בהשגחה שהפיל ה׳ עליהם תרדמה.

ולאחר שאמר לאבישי לקחת את החנית וצפחת המים, התחרט דוד על כך שאמר לאבישי להתקרב לשאול כי חשש שמא לא יוכל לכבוש את יצרו ויכנו, לפיכך¹ וַיִּקַּח֩ לקח דָּוִ֨ד בעצמו² אֶֽת-הַחֲנִ֜ית וְאֶת-צַפַּ֤חַת הַמַּ֙יִם֙ מֵרַאֲשֹׁתֵ֣י שהיו בסמוך לראשו של שָׁא֔וּל, וַיֵּלְכ֖וּ לָהֶ֑ם הוא ואבישי, וְאֵ֣ין ולא היה בכל המחנה אדם ער אשר³ רֹאֶה֩ רואה, וְאֵ֨ין ולא היה מי יוֹדֵ֜עַ שהרגיש בבואם⁴, וְאֵ֣ין ולא היה מֵקִ֗יץ מי שהקיץ מהרעש⁵, כִּ֤י כֻלָּם֙ היו יְשֵׁנִ֔ים, כִּ֚י תַּרְדֵּמַ֣ת שינה עמוקה⁶ מאת⁷ יְהוָ֔ה נָפְלָ֖ה עֲלֵיהֶֽם שלא בדרך הטבע⁸:

1. רד״ק, מצודת דוד.

2. רד״ק.

3. רד״ק.

4. רד״ק.

5. רד״ק, מצודת ציון.

6. אברבנאל. ר״י קרא מבאר כי תרדמה קשה משינה.

7. רד״ק מבאר כי יתכן גם לפרש ״תרדמת ה׳⁠ ⁠⁠״ היינו תרדמה גדולה.

8. אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יג) וַיַּ⁠עֲבֹ֤ר דָּוִד֙ הָעֵ֔בֶר וַיַּ⁠עֲמֹ֥ד עַל⁠־רֹאשׁ⁠־הָהָ֖ר מֵרָחֹ֑ק רַ֥ב הַמָּ⁠ק֖וֹם בֵּינֵיהֶֽם׃

Then David went over to the other side and stood on the top of the mountain far away, a great space being between them.

תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַעֲבַר דָוִד עִבְרָא וְקָם עַל רֵישׁ טוּרָא מֵרָחִיק סַגִי אַתְרָא בֵּינֵיהוֹן.

רב המקום ביניהם – לחכמה.

ויעמד על ראש ההר מרחוק רב המקום ביניהם – הנה עמד על ראש ההר כדי שיהיה קולו יותר נשמע כי היה רוצה לדבר אל שאול מרחוק למלט עצמו מהסכנה אם יסכימו לרדוף אחריו.

ויעבור דוד העבר וגו׳. אחרי שלקח דוד החנית וצפחת המים עבר העבר ועמד על ראש ההר מרחוק, ובחר ראש ההר כדי שישמע קולו למרחוק למחנה שאול, ונתרחק כל כך מהמחנה לפחדו אולי ירדפו אחריו.

העבר – מעבר המים שהיה שם.

על ראש ההר – להשמיע קולו למרחוק.

רב המקום – כי פחד לנפשו שלא יתפשוהו.

רב המקום – כי יצויר שהדרך רחוק והמקום קרוב, כמו העולה לראש הר גבוה שדרכו רחוקה מאת העומד בתחתית ההר והמקום קרוב כמ״ש מקדרין בהרים, לכן אמר שהתרחק גם במקום.

העבר – עבר העמק, מקום צר שיצאו ממנו, וכן מעבר מכמש (למעלה י״ג:כ״ג).

וַיַּעֲבֹ֤ר דָּוִד֙ הָעֵ֔בֶר מעבר המים שהיה שם¹, וַיַּעֲמֹ֥ד עַל-רֹאשׁ-הָהָ֖ר להשמיע קולו² מֵֽרָחֹ֑ק, כי רַ֥ב גדול היה הַמָּק֖וֹם אשר היה בֵּינֵיהֶֽם, שמרוב פחדו שירדפו אחריו ברח דוד רחוק³:

1. מצודת דוד.

2. רלב״ג, מצודת דוד.

3. רלב״ג, אברבנאל, מצודת דוד.

תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יד) וַיִּ⁠קְרָ֨א דָוִ֜ד אֶל⁠־הָעָ֗ם וְ⁠אֶל⁠־אַבְנֵ֤ר בֶּן⁠־נֵר֙ לֵאמֹ֔ר הֲל֥וֹא תַעֲנֶ֖ה אַבְנֵ֑ר וַיַּ֤⁠עַן אַבְנֵר֙ וַיֹּ֔⁠אמֶר מִ֥י אַתָּ֖⁠ה קָרָ֥אתָ אֶל⁠־הַמֶּֽ⁠לֶךְ׃

And David cried to the people and to Abner the son of Ner, saying, "Will you not answer, Abner?⁠" Then Abner answered and said, "Who are you that cries to the king?⁠"

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּקְרָא דָוִד לְעַמָא וּלְאַבְנֵר בַּר נֵר לְמֵימַר הֲלָא תַעֲנֵי אַבְנֵר וַאֲתֵיב אַבְנֵר וַאֲמַר מַן דֵין דְקָרֵי בְּרֵישׁ מַלְכָּא.

^אאמר ר׳ יהודה בעניין זה: הוא אמר ׳מי אתה קראת אל המלך׳, אך לא ראינו שהוא [דויד] קרא אל המלך, אלא קרא אל אבנר, אלא שה-א׳ כאן היא במקום ע׳, והכוונה היא ׳על המלך׳, כאילו זה היה בעיני דבר חמור ומגונה שהוא צועק בנוכחות המלך.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר׳ יצחק בן שמואל לשמואל א, כתב יד פירקוביץ׳ 3362.

מי אתה קראת אל המלך – מי אתה שמלאך לבך לקרוא לשום אדם אל המקום שהמלך ישן בו.

מי אתה – שמלאך לבך לזעוק בעוד שהמלך ישן.

הלא תענה אבנר – אחר שקרא אל העם ואל אבנר ולא היו עונים אותו, קרא עוד אל אבנר בשם, ואמר: הלא תענה אבנר.

ובדרש: אמר לו דוד: מה יש לך לענות אבנר, הרי אמרת על המערה: אילו היה עושה מאומה היינו נכנסין לשם ומחתכין אותו אבר אבר, או שמא אימר בסיר׳ הוקרע החנית וצפחת, מה יש לך לענות? הלא תענה אבנר. לא היה לך לענות דבר ונעשה כאלם, הדא הוא דכתיב: האמנם אלם צדק תדברון (תהלים נ״ח:ב׳).

מי אתה קראת אל המלך – כמו: על המלך, כלומר שלא יראת לקרוא במקום שהמלך ישן, לא חששת שתעירהו משנתו בקראך בקול, כי הוא לא היה קורא אל המלך כי אם אל אבנר. וכן: ויך את הפלשתי אל מצחו (שמואל א י״ז:מ״ט) – כמו: על מצחו, אל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳) – כמו על ההרים. ובענין הזה יונתן תרגם: מאן דין דקרי בריש מלכא.

ויקרא אל העם ואל אבנר הלא תענה אבנר, ויראה שקראם פעם אחר פעם ואמר למה לא תענה אבנר? ובמדרש תהלים (מזמור נ״ח) אמרו, מה יש לך לענות אבנר? הרי אמרת על דבר המערה אלו היה דוד עושה לשאול מאומה היינו נכנסים לשם והיינו מחתכין אותו אבר אבר, ועתה בענין החנית מה יש לך לענות? ולא היה אבנר עונה דבר ונעשה אלם, הה״ד האמנם אלם צדק תדברון וגו׳. וספר הכתוב שאבנר השיב כששמע הדברים מי אתה קראת אל המלך, רוצה לומר קראת ונתת קולך על המלך ולא חששת לעורר אותו משנתו בקראך בקול גדול, וכמוהו (בסימן ט״ז כ׳) ויך את הפלשתי אל מצחו, רוצה לומר על מצחו, וכן תרגם יונתן מה דין דקרי בריש מלכא:

אל המלך – כמו על המלך.

הלא תענה אבנר – רצה לומר: עליך להשיב על דברי.

מי אתה – רצה לומר: איך מלאך לבך לקרא בקול על המלך, להקיצו משנתו.

השאלות:

מ״ש מי אתה קראת אל המלך, והלא אל אבנר קרא לא אל המלך?

מי אתה קראת אל המלך – רצה לומר כי הקורא לשר הצבא יקרא את משרתו שיודיע לאדוניו כי רוצה לדבר עמו, והקורא אל המלך יקרא לשר הצבא שהוא משרת המלך, וחשב אבנר אחר שקרא הלא תענה אבנר, בהכרח י״ל איזה מבוקש אל המלך.

קראת – בהרמת קולך הקיצות את המלך.

וַיִּקְרָ֨א דָוִ֜ד אֶל-הָעָ֗ם וְאֶל-אַבְנֵ֤ר בֶּן-נֵר֙ וכיון שקרא להם כמה פעמים ולא ענו לו¹, הוסיף וקרא לאבנר בשמו² לֵאמֹ֔ר ואמר לו, הֲל֥וֹא מדוע לא³ תַעֲנֶ֖ה אַבְנֵ֑ר!⁴ וַיַּ֤עַן אַבְנֵר֙ וַיֹּ֔אמֶר מִ֥י אַתָּ֖ה שהעזת⁵ קָרָ֥אתָ לקרוא ולזעוק⁶ אֶל המקום אשר⁷ -הַמֶּֽלֶךְ ישן בו?!⁠⁸ ולא חששת להקיצו משנתו?!⁠⁹: פ

1. אברבנאל.

2. רד״ק.

3. אברבנאל.

4. ובמדרש אמרו, מה יש לך לענות אבנר? הרי אמרת על דבר המערה (ראה לעיל פרק יד) וכי בשביל שלא הרגך דוד במערה נעשה צדיק?! הרי יודע הוא שאם היה שולח בך יד היינו נכנסין ומוציאין אותו משם ומחתכין אותו אבר אבר ונתיירא ולכן לא פגע בך, ועוד אמרת כי לא אני קרעתי את המעיל אלא נעשה הקרע בסירה (בקוץ), ולא נתת לשאול להשלים עימי, ועתה בענין החנית מה יש לך לענות? שמא תאמר בסירה הוקרע לחנית וצפחת?! ולא היה אבנר עונה דבר ונעשה אלם, מדרש תהלים (מזמור נ״ח), ירושלמי פאה פ״א ה״א, רד״ק, אברבנאל.

5. מהר״י קרא.

6. מהר״י קרא.

7. ר״י קרא.

8. ר״י קרא.

9. רד״ק, מצודת דוד.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טו) ⁠וַיֹּ⁠אמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל⁠־אַבְנֵ֜ר הֲלוֹא⁠־אִ֣ישׁ אַתָּ֗⁠ה וּמִ֤י כָמ֙וֹךָ֙ בְּ⁠יִשְׂרָאֵ֔ל וְ⁠לָ֙מָּ⁠ה֙ לֹ֣א שָׁמַ֔רְתָּ אֶל⁠־אֲדֹנֶ֖יךָ הַמֶּ֑⁠לֶךְ כִּי⁠־בָא֙ אַחַ֣ד הָעָ֔ם לְ⁠הַשְׁחִ֖ית אֶת⁠־הַמֶּ֥⁠לֶךְ אֲדֹנֶֽיךָ׃

And David said to Abner, "Are not you a man? And who is like you in Israel? Why then have you not kept watch over your lord the king? For one of the people came to destroy the king your lord.

תרגום יונתןרד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר דָוִד לְאַבְנֵר הֲלָא גְבַר גִבַּר אַתְּ וּמַן כְּוָתָךְ בְּיִשְׂרָאֵל וּלְמָא לָא נְטַרְתָּא עַל רִבּוֹנָךְ מַלְכָּא אֲרֵי אֲתָא חַד מִן עַמָא לְחַבָּלָא יַת מַלְכָּא רִבּוֹנָךְ.

הלא איש אתה – איש גדול. וכן גדעון בן יואש: איש ישראל (שופטים ז׳:י״ד) – גדול ישראל. וכן: כלם אנשים (במדבר י״ג:ג׳) – אנשים גדולים.

ותרגם יונתן: גבר גיבר את.

שמרת אל אדוניך – כמו: על אדוניך. וכן אמר אחר כן: על אדוניכם (שמואל א כ״ו:ט״ז). וכן תרגם יונתן: על ריבונך. וכמוהו: אל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳) – כמו: על ההרים.

הלא איש אתה – חשוב, כמו כולם אנשים.

אל אדניך – נכון בעברי כמו אם אמר את אדניך, ונכון ג״כ מה שיאמר עוד על אדניכם, ואין בזה ובזולת זה תמורה.

כי בא אחד העם – כמו שקדם ואמר להרגך (שמואל א כ״ד:י״א), והכל היה אמת.

ואז אמר דוד הלא איש אתה ומי כמוך בישראל, והנה המאמר הזה יורה שהיה דוד מיחס האשמה הזאת לאבנר לבד.

איש – רצה לומר גדול וחשוב, כמו: כולם אנשים (במדבר י״ג:ג׳).

אל אדוניך – על אדוניך.

הלא איש אתה – רצה לומר הלא אתה גדול וחשוב, ומי כמוך בחשיבות, ולפי גודל המעלה תגדל האשמה.

כי בא – פן יבוא, וכאשר באמת בא אבישי ורצה להשחיתו.

השאלות:

מז״ש הלא איש אתה וכו׳, ולמה אמר תחלה למה לא שמרת ואחר כך אשר לא שמרתם?

ויאמר דוד – השיב לו, כי הנמוס הזה, שמי שיש לו דבר אל שר הצבא לא יקראהו בנכח רק על ידי משרתו, הוא רק אם הקריאה הוא לצורך הקורא או לאיזה ענין פרטי, לא כן אם הקריאה הוא בעבור ענין כללי, הנוגע למלכות אז הנמוס שיקרא לשר הצבא בנוכח לא על ידי אמצעי, באשר תוכן הקריאה מיוחד אליו מצד מעלתו, וזה שכתוב הלא איש אתה ומי כמוך בישראל – רצה לומר הקריאה מיוחדת לך לפי מעלתך הגדולה משני פנים, כי אחר שהתברר שהיתה המחנה והמלך בלא שומרים, עד שקרב איש זר עד משכב המלך לקחת החנית מראשותיו, שזה פשע גדול, אם כן יצוייר שהיה זה או בפשע שר הצבא שלא העמיד שומרים לשמור ראש המלך, או (אם העמיד שומרים) השומרים פשעו ולא עמדו על המשמר, ובזה ראויים השומרים לעונש גדול, וגם בזה עליו מוטל להענישם על שלא עשו פקודתם וזה שכתוב על צד הא׳ הלא איש אתה רצה לומר אתה האיש שעליך מוטל הדבר להעמיד שומרים לראש המלך, ועל צד הב׳ מי כמוך בישראל ועליך מוטל להעניש את הפושע, עתה פי׳ דבריו, על צד הא׳ שא״ל הלא איש אתה ולמה לא שמרת אל אדוניך המלך רצה לומר למה לא העמדת שומרים,

כי הלא בא אחד העם להשחית ואיה השומרים? והלא היה פה סכנה גלויה ואם כן.

איש אתה – אדם שלו יֵש, כלו׳ קיום וחשיבות.

וַיֹּאמֶר֩ דָּוִ֨ד אֶל-אַבְנֵ֜ר הֲלוֹא-אִ֣ישׁ גדול וחשוב¹ אַתָּ֗ה, וּמִ֤י כָמ֙וֹךָ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל בחשיבותו?! ולפי גודל המעלה כך תגדל האשמה², ועליך מוטל תפקיד שמירת המלך³, וְלָ֙מָּה֙ אם כן לֹ֣א שָׁמַ֔רְתָּ אֶל על⁴ -אֲדֹנֶ֖יךָ הַמֶּ֑לֶךְ כִּי-בָא֙ פן יבוא⁵ אַחַ֣ד הָעָ֔ם⁶ לְהַשְׁחִ֖ית אֶת-הַמֶּ֥לֶךְ אֲדֹנֶֽיךָ?⁷:

1. רד״ק, רי״ד, מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מלבי״ם.

4. רד״ק, מצודת ציון.

5. מצודת ציון.

6. כפי שבאמת אבישי רצה לעשות, מצודת דוד.

7. מלבי״ם מבאר שדוד השיב לו שהוא לא קרא אל המלך אלא אל אבנר בעצמו, ולא קרא למשרתו מפני שבענין כללי הנוגע למלכות הדרך היא שיקרא לשר הצבא בעצמו, ולכן אמר לו ״הלא איש אתה ומי כמוך בישראל״, דהיינו הקריאה מיוחדת לך לפי מעלתך הגדולה, שאם אתה היית צריך לשמור על המלך אני פונה ישירות אליך מדוע פשעת בשמירתך, ואם מינית שומרים שישמרו עליו אני פונה אליך משום שאתה הממונה עליהם ועליך להענישם על פשיעתם.

תרגום יונתןרד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טז) לֹא⁠־ט֞וֹב הַדָּ⁠בָ֣ר הַזֶּ⁠ה֮ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֒יתָ֒ חַי⁠־יְהֹוָ֗הי״י֗ כִּ֤י בְ⁠נֵֽי⁠־מָ֙וֶת֙ אַתֶּ֔⁠ם אֲשֶׁ֧ר לֹֽא⁠־שְׁ⁠מַרְתֶּ֛ם עַל⁠־אֲדֹנֵיכֶ֖ם עַל⁠־מְ⁠שִׁ֣יחַ יְהֹוָ֑הי״י֑ וְ⁠עַתָּ֣⁠ה⁠׀ רְ⁠אֵ֗ה אֵֽי⁠־חֲנִ֥ית הַמֶּ֛⁠לֶךְ וְ⁠אֶת⁠־צַפַּ֥⁠חַת הַמַּ֖⁠יִם אֲשֶׁ֥ר מְ⁠רַאֲשֹׁתָֽו׃

This thing that you have done is not good. As Hashem lives, you deserve to die, because you have not kept watch over your lord, Hashem's anointed. And now, see, where is the king's spear and the cruse of water that was at his head?⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

לָא תַקֵין פִּתְגָמָא הָדֵין דִי עֲבַדְתָּא קַיָים הוּא יְיָ אֲרֵי גַבְרִין חַיָבֵי קְטוֹל אַתּוּן דְלָא נְטַרְתּוּן עַל רִבּוֹנְכוֹן עַל מְשִׁיחָא דַייָ וּכְעַן חֲזֵי אָן מוּרְנִיתָא דְמַלְכָּא וְיַת מָנָא דְמַיָא דְאִיסָדוֹהִי.

אחר כך אמר חי השם כי בני מות אתם, ויורה שאת כלם יאשים, ולכן אומר שדוד רצה לתת טעם למה היה קורא לאבנר ולא לאיש אחר מכל המחנה, ולזה אמר הלא איש מעולה ונכבד אתה ומי כמוך בישראל דומה למעלתך? ולכן האשם הוא יותר מגונה בערכך, וזהו ולמה לא שמרת אל אדוניך המלך? רוצה לומר למה לא שמת שומרים על המלך? כי היה אפשר שיבא איש אחד להשחית את המלך, לא טוב הדבר הזה אשר עשית להיותך ישן כל הלילה ולא שמת שומרים על המחנה. והנה אמר זה לפי שהיה המנהג תמיד וגם היום הזה בהיות העם במחנה לשום להם שומרים במשמרות ישמרו את המלך ואת המחנה, לבל יבואו האויבים ויכו אותם בטח, הלא תראה במלחמת גדעון (שופטים ז׳ י״ט) כשבא על אויביו היו במחניהם שומרים ובא אחר האשמורת השניה, וכן היה ראוי לאבנר שיעשה פה, ולפי שהיה הדבר הזה מוטל על שר הצבא שישים שומרים על המחנה לשמור אותו ממקרה לילה, והיה אבנר שר הצבא אשר לשאול לכן גער בו דוד ואמר למה לא שמרת אל אדוניך? לא שיהיה אבנר הוא שומר המחנה כי אם שהוא יסדר וישים השומרים, ולזה אמר לא ימלט מהיות האשמה הזאת אם באבנר שר הצבא (אם לא סדר ולא שם שומרים) ואם בשומרים עצמם (אם היו שם וישנו ולא שמרו את המלך) ולכן ראשונה אמר לאבנר לא טוב הדבר הזה אשר עשית, רוצה לומר אם לא סדרת השומרים, אחרי כן אמר חי השם כי בני מות אתם אשר לא שמרתם על אדוניכם, רוצה לומר ואם שומרים היו שם לא שמרו כראוי וישנו, חי השם כי בני מות הם יען עשו מלאכתם רמיה, ובהיות נמנים מתוך העדה לשמור את המלך ולא שמרו אותו וישכבו וילינו, והשבועה היתה אם כן כפי הדין, שאין ספק ששמירת המחנה והמלך אשר בתוכו היא בהיות השומרים כפי משמרותיהם בלילה לא יתנו לעפעפיהם תנומה, וכאשר לא יעשו כן הם בני מות בלי ספק בענין שכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון לעשות עוד כדבר הרע הזה, ולפי זה לא אמר בני מות אתם על אבנר, כי אם על השומרים אשר מנה ולא שמרו כאשר נצטוו. ואפשר עוד אצלי לפרש הכתוב באופן אחר, יאמר ולמה לא שמרת אל אדוניך, ונניח עתה כי בא אחד העם והיה משחית והורג אין ספק שאז לא יהיה טוב הדבר אשר עשית אבל חי השם כי בני מות אתם, לפי שלא שמרתם אותו ונהרג המלך על התרשלותכם, ונתן לו האות באמרו ועתה ראה אי חנית המלך וגו׳, אם כן לא אמר דוד חי השם כי בני מות אתם כי אם על ההנחה שעברה, אם בא אחד העם והרג את המלך בהיותם ישנים כלם, כי היו הם אז סבת מיתתו בהתרשלות שמירתם ויהיו בעבור זה בני מות כפי מנהגי המלכים וחוקם. או יהיה פירוש בני מות אתם כי היה ראוי לאשר בא להשחית שיהרוג אותם אחרי שמצאם כלם ישנים, ולא אמר זה אם כן כפי הדין כי אם שהיה ראוי אליו שיהרגם דוד בבאו שמה אליהם, ועם זה הותרה השאלה החמישית:

המים אשר מראשתו – מראשתיו קרי.

בני מות – אנשי מות, רצה לומר חייבי מיתה.

אי חנית – איה החנית.

ואת צפחת – ועם צפחת.

כי בני מות אתם – בעבור כבוד אבנר, חזר לדבר אל כולם ולפסוק עליהם המיתה.

ראה אי חנית – רצה לומר: ואם תאמר שמרתם, איה החנית׳ מי לקחו.

אשר מראשתיו – אשר היו מראשותיו.

לא טוב הדבר הזה אשר עשית רצה לומר אל תאמר כי חטאת בשב ואל תעשה, כי זה יחשב כמעשה, אחר שלא עשית המוטל עליך, ההיזק הנמשך ממנו נחשב כאילו עשית אותו בפועל, ואם על הצד הב׳ שעליו אמר ומי כמוך בישראל להעניש השומרים שפשעו בשמירתן, אמר חי ה׳ כי בני מות אתם, אשר לא שמרתם וכו׳ כי ועתה ראה אי חנית המלך ומבואר שלא היה שם שומר, ושהיה המלך בסכנה גדולה.

לֹא-ט֞וֹב הַדָּבָ֣ר הַזֶּה֮ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂיתָ֒ לישון כל הלילה מבלי לשים שומרים על המחנה¹, חַי-יְהוָ֗ה כִּ֤י בְנֵי-מָ֙וֶת֙ חייבי מיתה² אַתֶּ֔ם אֲשֶׁ֧ר לֹֽא-שְׁמַרְתֶּ֛ם עַל-אֲדֹנֵיכֶ֖ם עַל-מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֑ה, וְעַתָּ֣ה | אם תאמר ששמרתם³, רְאֵ֗ה אֵֽי היכן⁴ -חֲנִ֥ית הַמֶּ֛לֶךְ וְאֶת עם⁵ -צַפַּ֥חַת הַמַּ֖יִם אֲשֶׁ֥ר היו⁶ מְרַאֲשֹׁתָֽיו?! (מראשתו כתיב), מי לקחם?!⁠⁷, אין זה אלא כי לא היה שם שומר, ושהיה המלך בסכנה גדולה⁸:

1. אברבנאל.

2. מצודת ציון. ובעבור כבוד אבנר, חזר לדבר אל כולם לפסוק עליהם המיתה, מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר שעל הצד שאתה היית צריך לשמור בעצמך על המלך אמר ״לא טוב הדבר״, ועל הצד שהשומרים פשעו אמר ״בני מות אתם״.

3. מצודת דוד.

4. מצודת ציון.

5. מצודת ציון.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד.

8. מלבי״ם.

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יז) וַיַּכֵּ֤⁠ר שָׁאוּל֙ אֶת⁠־ק֣וֹל דָּוִ֔ד וַיֹּ֕⁠אמֶר הֲקֽוֹלְ⁠ךָ֥ זֶ֖ה בְּ⁠נִ֣י דָוִ֑ד וַיֹּ֣⁠אמֶר דָּוִ֔ד קוֹלִ֖י אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽ⁠לֶךְ׃

And Saul knew David's voice and said, "Is this your voice, my son David?⁠" And David said, "It is my voice, my lord, O king.⁠"

תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

וְאִשְׁתְּמוֹדַע שָׁאוּל יַת קָלָא דְדָוִד וַאֲמַר הֲקָלָךְ דֵין בְּרִי דָוִד וַאֲמַר דָוִד קָלִי רִבּוֹנִי מַלְכָּא.

ויכר שאול את קול דוד – ואחריו אמר דרך שאלה הקולך זה בני דוד, כי ההכרה והידיעה על מדרגות רבות וכבר פרשנו כמו זה בענין רבקה כי ראתה יצחק פעם ראשונה.

ויכר שאול את קול דוד וגו׳. כאשר שמע שאול דברי דוד הכיר את קול דבריו, עם היות שאבנר לא הכירו ואמר מי אתה קראת אל המלך שיורה שלא הכירו, ואמר שאול אתה זה בני דוד, וקראו בנו לפי שעשה עמו שתי פעמים מעשה הבן העובד אותו

ולהבדיל מאבנר¹, וַיַּכֵּ֤ר הכיר שָׁאוּל֙ אֶת-ק֣וֹל דָּוִ֔ד, וַיֹּ֕אמֶר שאול הֲקוֹלְךָ֥ זֶ֖ה בְּנִ֣י² דָוִ֑ד? וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד, אכן קוֹלִ֖י אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ:

1. אברבנאל.

2. וקראו בנו לפי שעשה עמו פעמיים מעשה הבן העובד אותו, אברבנאל.

תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמקראות שלובותהכל

(יח) וַיֹּ֕⁠אמֶר לָ֥מָּ⁠ה זֶּ֛⁠ה אֲדֹנִ֥י רֹדֵ֖ף אַחֲרֵ֣י עַבְדּ֑וֹ כִּ֚י מֶ֣ה עָשִׂ֔יתִי וּמַה⁠־בְּ⁠יָדִ֖י רָעָֽה׃

And he said, "Why does my lord pursue after his servant? For, what have I done? And what evil is in my hand?

תרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר לְמָא דְנַן רִבּוֹנִי רָדִיף בָּתַר עַבְדֵיהּ אֲרֵי מֶה עֲבָדִית וּמַה בְּיָדִי חוֹבָא.

למה זה אדוני רודף אחרי עבדו – דרך ארץ באדם שהוא מוכיח נותן פניו בקטן, וכשהוא מפייס נותן עיניו בגדול, כן עשה דוד כשדבר דברים טובים ונחומים הפך פניו לשאול ואמר למה זה אדוני רודף אחרי עבדו, וכשאמר דברים קשים הפך פניו לאבנר לא טוב הדבר וגו׳ כי בני מות אתם (שמואל א כ״ו:ט״ז). ואף משה עשה כן ויקצוף (משה) על אלעזר ועל איתמר (ויקרא י׳:ט״ז) ולא על אהרן, אבל ישראל לא עשו כן אלא וירב העם עם משה (שמות י״ז:ב׳, כ׳:ג׳).

ודוד הוכיחו למה היה רודף אחרי עבדו, כי העבד הוא מצטרף עם האדון וראוי שיעבדהו, לא שהאדון ירדוף אחריו להשמידו, כל שכן אם אין בידו חטא ורעה.

מה עשיתי נגד מלכותך ומה בידי רעה בשאר ענינים.

וַיֹּ֕אמֶר דוד לשאול, לָ֥מָּה זֶּ֛ה אֲדֹנִ֥י רֹדֵ֖ף אַחֲרֵ֣י עַבְדּ֑וֹ, הרי עבד מצטרף עם האדון וראוי שיעבדהו ולא שהאדון ירדוף אחריו להשמידו, כל שכן אם אין בידו של העבד חטא ורעה¹, כִּ֚י מֶ֣ה עָשִׂ֔יתִי נגד מלכותך?!⁠² וּמַה-בְּיָדִ֖י רָעָֽה בשאר הענינים?!⁠³:

1. אברבנאל.

2. מלבי״ם.

3. מלבי״ם.

תרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יט) וְ⁠עַתָּ֗⁠ה יִֽשְׁמַֽע⁠־נָא֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔⁠לֶךְ אֵ֖ת דִּבְרֵ֣י עַבְדּ֑וֹ אִם⁠־יְהֹוָ֞הי״י֞ הֱסִֽי⁠תְ⁠ךָ֥ בִי֙ יָרַ֣ח מִנְחָ֔ה וְ⁠אִ֣ם⁠׀ בְּ⁠נֵ֣י הָאָדָ֗ם אֲרוּרִ֥ים הֵם֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ כִּֽי⁠־גֵרְ⁠שׁ֣וּנִי הַיּ֗⁠וֹם מֵהִסְתַּפֵּ֜⁠חַ בְּ⁠נַחֲלַ֤ת יְהֹוָה֙י״י֙ לֵאמֹ֔ר לֵ֥ךְ עֲבֹ֖ד אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים׃

Now therefore, please, let my lord the king hear the words of his servant. If it is Hashem that has stirred you up against me, let Him accept an offering. But if it is the children of men, may they be cursed before Hashem, for they have driven me out this day that I should not cling to the inheritance of Hashem, saying, 'Go, serve other gods.'

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּכְעַן יִשְׁמַע כְּעַן רִבּוֹנִי מַלְכָּא יַת פִּתְגָמֵי עַבְדֵיהּ אִם מִן קֳדָם יְיָ אִתְגָרִית בִּי יְקַבֵּל קוּרְבָּנִי בְּרַעֲוָא וְאִם בְּנֵי אֱנָשָׁא לִיטִין אִנוּן קֳדָם יְיָ אֲרֵי תָרֵיכוּנִי יוֹמָא דֵין מִלְמֵידַר בְּאַחֲסָנַת עַמָא דַייָ לְמֵימַר אֱזֵיל דָוִד בֵּינֵי עַמְמַיָא פַּלְחֵי טַעֲוָתָא.

אם י״י הסיתך בי ירח מנחה – א״ר ישמעאל סבא חתניא דר׳ חנניה אמר ליה הקב״ה לדוד מסית קרית לי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים שנאמר כי תשא את ראש בני ישראל וגו׳ (שמות ל׳:י״ב) וכיון דמנה לא שקל מנהון כפר. כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י״י לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וכי מי אמר לדוד לעבוד ע״א, אלא לומר לך כל היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ כאלו עובד ע״א שנאמר לתת לכם את ארץ כנען וגו׳ (כי אני י״י אלהיכם) [להיות לכם לאלהים] (ויקרא כ״ה:ל״ח), וכי הדר בארץ ישראל יש לו אלוה וכל שאינו דר בארץ ישראל אין לו אלוה, אלא לומר לך כל שאינו דר בארץ ישראל מעלה עליו הכתוב כאלו עובד ע״א. ד״א וכי תעלה על דעתך שדוד המלך עבד ע״א אלא על ידי שפוסק מדברי תורה הולך ומדבק בע״ז וכה״א וסרתם ועבדתם אלהים אחרים (דברים י״א:ט״ז), וסרתם מדרך החיים לדרך המות ועבדתם אלהים אחרים.

^א׳הסיתך בי ירח מנחה׳ – [...] אמר ר׳ יהודה על עניין זה: על ביטויים כאלה נאמר דיברה תורה בלשון בני אדם׳ (בבלי, נדרים ג, ע״א), כלומר: אם אלוהים פיתה אותך לפעול נגדי, הרי [אני מקווה] שיקבל ממני קורבן שירצה אותו והוא יגרום לך להפסיק לפעול נגדי. התבנית [של ״הסיתך״] היא פועל בעבר בבניין כבד [הפעיל], ובדומה לכך ״ותסיתני בו לבלעו חינם״ (איוב ב, ג).

^בבנחלת ה׳ – ייתכן שהוא מתכוון לארץ ישראל, וכך אמר ר׳ יהודה: להיות משוייך אל ארצו של אלוהים.

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר׳ יצחק בן שמואל לשמואל א, כתב יד פירקוביץ׳ 3362.

ב. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר׳ יצחק בן שמואל לשמואל א, כתב יד פירקוביץ׳ 3362.

הסיתך בי – לשנאתי, כל הסתה לשון שומה, אמיטמינט בלעז.

ירח מנחה – יקבל ברחמים תפלתי, להשיב חמתך ממני.

כי גרשוני – מארץ ישראל.

לך עבוד אלוהים אחרים – היוצא מארץ לחוצה לארץ^א כעובד עבודה זרה. ויונתן תרגם: איזיל דוד ביני עממיא פלחי טעותא.

א. כן בכ״י אוקספורד 165. בדפוסים נוסף כאן: ״בזמן הבית״.

Who has incited you against me. To hate me. Every expression of הֲסָתָה means setting;⁠¹ametement in Old French.

Let my offering be pleasing to Him. He will accept with mercy my prayer to turn your anger away from me.

For they have driven me away. From Eretz Yisroel.

Go serve other gods. Whoever goes out of Eretz Yisroel to other lands during the time of the Temple is considered as though he worshipped idols.⁠² Targum Yonatan renders, 'Go, Dovid, among nations who worship idols.'³

1. See Devarim 13:7, where Rashi states ‘הַסָּתָה always denotes inciting.’

2. See Maseches Kesubos 110b.

3. Or the reference to idol worship means that by causing Dovid to flee from his enemies made him abandon his Torah study thereby moving him closer to idolatry.

אם י״י הסיתך בי ירח מנחה – כלומר אם י״י הסיתך להתגרות בי אין דבר זה חנם ונתחייבתי להביא מנחה ולעשות ריח ניחוח.

אם י״י הסיתך בי ירח מנחה – אם י״י הסיתך בי יודע אני שבדין הוא עושה שאין עוולה ולא הטיית משפט לפניו ובדין הסיתך על שחטאתי לפניו ומה עלי לעשות להביא לפניו מנחה שיכפר לי ויהיה רצון שיפנה אל מנחתי לרצון.

ואם בני האדם – מסיתין אותך בי שלא כדין עושין.

כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י״י – פירושו גרשוני מהתיצב בכל גבול ישראל¹ וכל המגרש אדם מארץ ישראל כאילו אמר לו לך עבוד אלהים אחרים – שאין שומרי תורה בחוצה לארץ.

מהסתפח – כמו ספחני נא אל אחת הכהונות (שמואל א ב׳:ל״ו) וכן ונספחו אל בית יעקב (ישעיהו י״ד:א׳).

1. השוו ללשון הפסוק בשמואל ב כ״א:ה׳.

הסיתך בי – שם בלבך להרע לי בעוני.

ויונתן תרגם: אם מן קדם י״י איתגרית בי.

ורז״ל דרשו: כי בעון שאמר לשון הסתה על הבורא ית׳ חטא בהסתה: ויסת את דוד בהם (שמואל ב כ״ד:א׳).

ירח מנחה – כלומר אקריב לפניו מנחה, שיריחה וירצה בה לכפר עוני ולהסיר שנאתך ממני.

מהסתפח – מלגור והדבק בנחלת י״י.

לך עבוד אלהים אחרים – כאלו אומר לו: לך עבוד אלהים אחרים, כי מגרשים אותי מנחלת י״י לגור בין העכו״ם, אעפ״י שעדיין לא יצא מארץ יהודה ידע כי יצטרך לצאת, כי לא יוכל לברוח מפני שאול אחר זה והוא בארץ יהודה וישראל, וגם הצטרך לו לצאת כשהלך אל אכיש מלך גת (שמואל א כ״א:י״א), וגם כן הלך למצפה מואב והניח אביו ואמו לפני מלך מואב וישבו שם (שמואל א כ״ב:ד׳), אעפ״י שהוא ואנשיו היה הולך ושב בארץ יהודה.

ויונתן תרגם: למימר איזיל דוד ביני עממיא פלחי טעוותא.

ירח מנחה – כמו יריח.

כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י״י – פירוש: כיון שאני רואה שבכל מקום אתה רודף אחריי, אצא מכל ארץ ישראל ואלך בין מלכי אומות העולם ואעבוד להם, וזהו לך עבוד אלהים אחרים, כמו ועבדתם שם אלהים אחרים, תרגומו: לעממיא פלחי טעוותא וגם זה כך.

ירח מנחה – כי כן דעות בני האדם אז, כ״ש שאול.

אם י״י הסיתך בי ירח מנחה – אמר זה כי אם היה נסבה מאת הש״י הנה יהיה זה לחטא דוד ולזה אמר שהש״י ירח מנחה ממנו ויהיה בה נרצה לש״י.

כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת י״י וגו׳ – אמר זה לפי שמן המסבבים שירדפהו ישראל יהיה סבה שיצא דוד מכל ארץ ישראל למלט את נפשו מיד מלך ישראל וילך לו בין עובדי עבודת אלילים.

ואמר דוד אם השם הסיתך בי, רוצה לומר אם היה זה מסבה מהאל יתברך אעשה לפניו מנחה ונסך כדי שיכפר חטאתי וירצה לי שתסיר מעלי שנאתך, ואם בני אדם הם המסיתים אותך בי ארורים יהיו לפני השם כי גרשוני מהסתפח בנחלת השם, ואמר זה על שאול וביתו שהיה נחלת השם מלכותו, או אמר זה על מיכל וביתו, כאמרו (משלי י״ט י״ד) בית והון נחלת אבות ומהשם אשה משכלת. או אמרו על ארץ ישראל כלה, כי יצטרך לברוח ממנה וללכת ולשבת בארץ האויבים, ויהיה זה כאלו הם מסבבים ואומרים לו ללכת לעבוד אלהים אחרים, ואמרו חכמינו ז״ל כל היוצא לחוצה לארץ כאלו עובד ע״ז והוכיחוהו מזה בסוף מסכת כתובות (פרק י״ג ק״י ע״ב):

הסיתך – מלשון הסתה ופתוי.

ירח – מלשון ריח.

מנחה – רצה לומר תשורה וקרבן.

מהסתפח – ענין הקבוץ והדבוק, ואסיפת דבר אל דבר, כמו: ספחני נא (שמואל א ב׳:ל״ו).

אם ה׳ וגו׳ – אם הדבר מה׳ ומצד העונש, אקריב מנחה לה׳, ויהי רצון שיקבל לריח ניחוח, וירף ממני.

ואם בני האדם – הם הסיתו אותך עלי, כי הבחירה חפשית באדם באין מעצור.

ארורים הם – בני האדם האלו.

מהסתפח – מלהיות מאוסף בארץ ישראל׳ היות עד הנה חשבתי, כאשר ראה המלך שנמסר בידי במערה ולא הרגתיו, יחדול עוד מדלוק אחרי׳ אבל עתה שעם כל זה רודף אחרי, בעל כרחי ארחיק נדוד מארץ ישראל.

לאמר – כאלו יאמרו אלי לך עבוד וכו׳, כי גורשים אותי מבין ישראל, ללכת בין פלשתים ויונתן תרגם: איזל דוד ביני עממיא פלחי טעותא.

השאלות:

למה תפש לשון ירח מנחה, ולמה אמר כי גרשוני היום, וזה נגרש מימים רבים?

אם ה׳ הסיתך בי – גדר הסתה (והבדלו מן פתה, השיא) הוא שהמסית מורה להניסת שיהיה לו איזה תועלה בהדבר, רצה לומר אם המחשבה שאתה חושב שיגיע לך תועלת מהריגתי היא סבה מאת ה׳ ירח מנחה המנחה נלוה תמיד עם הקרבן וטפל אליו, ורצה לומר את העולה כבר העליתי לרצון ועתה הוספתי את המנחה שבאה עם העולה כמ״ש עולה ומנחה ורצה לומר שמה שלא הרגו בפעם הראשון כשכרת כנף מעילו יחשב כקרבן הבא לרצות. ומה שלא הרגו עתה שנית יחשב כמנחה הנלוה אל הקרבן, ותחשב לי לצדקה ואם בני האדם הם המסיתים,

ארורים הם לפני ה׳ – רצה לומר הגם שאמחול להם על צערי לא אמחול להם מה שנוגע לה׳ ולעבודתו,

כי גרשוני היום רצה לומר כי עתה גמרתי בדעתי לצאת מארץ ישראל אל ארץ פלשתים וכמ״ש בסימן שאח״ז, ואם כן בסבתם אני נגרש מהסתפח (גדר פעל ספח הוא תוספת טפל אל העקר, רצה לומר שהיה מרוצה להיות טפל בנחלת ה׳ ואינו רוצה שם שום משרה וחלק ונחלה) בנחלת ה׳ לקיים מצות התלויות בארץ,

לאמר לך עבד אלהים אחרים – שאהיה בחוץ לארץ תחת צל השרים העליונים רחוק מהשגחת ה׳ הדבקה בארץ הקדושה.

הסיתך – מצאנו פעל זה לא לרעה כמו ותסיתהו לשאל מאת אביה השדה (שופטים א׳:י״ד), לפורענות עונותי שם האל בלבך לרדפני, כלו׳ אם עצתך היא ולא פיתוי היושבים סביבותיך.

לפני ה׳ – תבא עליהם גדולה שבקללות ע״ד גבור ציד לפני ה׳ (נח) ארור האיש לפני ה׳ (יהושע ו׳:כ״ו).

לך עבד וגו׳ – יראת אלהים נטועה בלב האדם מהולדו ואי אפשר לו להפרד ממנה, ואם יבצר לו מעבוד אל אמת סוף סוף יעבוד האלילים.

וְעַתָּ֗ה יִֽשְׁמַֽע-נָא֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֖ת דִּבְרֵ֣י עַבְדּ֑וֹ, אִם- אתה חושב¹ שֶׁיְהוָ֞ה הֱסִֽיתְךָ֥² בִי֙ להרע לי³ ולשנוא אותי⁴, הנה הדבר בא אלי מצד עונש שה׳ רוצה להענישיני⁵, ואהיה חייב להביא מנחה ולעשות ריח ניחוח⁶, ואעשה זאת, ויהי רצון⁷ יָרַ֣ח שיריח אותה ה׳⁸ ותתקבל מִנְחָ֔ה מנחתי לריח ניחוח⁹, וירצה בה לכפר עווני ולהסיר שנאתך ממני¹⁰, וְאולם אִ֣ם | בְּנֵ֣י הָאָדָ֗ם הם אלה אשר הסיתו אותך עלי¹¹ שלא כדין¹², אֲרוּרִ֥ים הֵם֙ בני האדם האלו¹³ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה, כִּֽי-גֵרְשׁ֣וּנִי מארץ ישראל¹⁴ הַיּ֗וֹם, ומנעו ממני מֵהִסְתַּפֵּ֜חַ מלהיות דבוק¹⁵ בְּנַחֲלַ֤ת יְהוָה֙¹⁶, שכן עד עכשיו חשבתי שכאשר ראה המלך שנמסר בידי במערה ולא הרגתיו, יחדול עוד מלדלוק אחרי, אבל כעת שלמרות כל זה עדיין אתה ממשיך לרדוף אחרי, בעל כרחי ארחיק נדוד מארץ ישראל¹⁷, וזה כאילו לֵאמֹ֔ר אמרו לי לֵ֥ךְ עֲבֹ֖ד אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִֽים¹⁸ כי מגרשים אותי מבין ישראל ללכת לבין הפלשתים¹⁹:

1. מלבי״ם.

2. א״ר ישמעאל סבא חתניא דר׳ חנניה אמר ליה הקב״ה לדוד, מסית קרית לי! אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים שנאמר (שמות ל׳ י״ב) ״כי תשא את ראש בני ישראל וגו׳⁠ ⁠⁠״, ראה שמואל ב׳ פרק כ״ד שדוד המלך ע״ה הורה לספור את העם ונענש, ילקוט שמעוני.

3. רד״ק.

4. רש״י.

5. מצודת דוד.

6. ר״י קרא, רלב״ג.

7. מצודת דוד.

8. רד״ק.

9. מצודת דוד.

10. רש״י, רד״ק.

11. מצודת דוד.

12. מהר״י קרא.

13. מצודת דוד.

14. רש״י.

15. מצודת ציון.

16. ואמר זה על שאול וביתו שהיה נחלת ה׳ מלכותו, או אמר זה על מיכל וּבֵיתוֹ, או אמרו על ארץ ישראל כולה, כי יצטרך לברוח ממנה וללכת ולשבת בארץ האויבים, אברבנאל.

17. מצודת דוד.

18. וכי מי אמר לדוד לעבוד עבודה זרה?! אלא לומר לך כל היוצא מארץ ישראל לחוצה לארץ כאלו עובד עבודת אלילים, ד״א וכי תעלה על דעתך שדוד המלך עבד עבודת אלילים?! אלא על ידי שפוסק מדברי תורה הולך ומידבק בע״ז, ילקוט שמעוני, רש״י, וכן ראה כתובות קי:. מלבי״ם מבאר שהיוצא לחו״ל כאילו עובד עבודה זרה, מפני שבחו״ל האדם נמצא תחת צל השרים העליונים ורחוק מהשגחת ה׳ הדבקה בארץ הקדושה.

19. מצודת דוד.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כ) וְ⁠עַתָּ֗⁠ה אַל⁠־יִפֹּ֤⁠ל דָּמִי֙ אַ֔רְצָה מִנֶּ֖⁠גֶד פְּ⁠נֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ כִּֽי⁠־יָצָ֞א מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל לְ⁠בַקֵּ⁠שׁ֙ אֶת⁠־פַּרְעֹ֣שׁ אֶחָ֔ד כַּאֲשֶׁ֛ר יִרְדֹּ֥ף הַקֹּ⁠רֵ֖א בֶּהָרִֽים׃

Now therefore, let not my blood fall to the earth away from the presence of Hashem; for the king of Israel has come out to seek a single flea, as when one hunts a partridge in the mountains.⁠"

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּכְעַן לָא יִתְשַׁד דָמִי לְאַרְעָא מִן קֳדָם מֵימְרָא דַייָ אֲרֵי נְפַק מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל לְמִיבְעֵי יַת חֲלָשׁ חַד כְּמָא דְמִתְרַדֵיף קוֹרָאָה בְּטוּרַיָא.

^א׳ירדף הקורא בהרים׳ – [...] ואמר ר׳ יהודה: יש אומרים שהקורא הוא החוגלה. עושה הפעולה הושמט, שכן עושה הפעולה הוא הצייד או משהו דומה. הוא אמר: אתה הפכתי אותי לטרף, ואתה מחפש אותי על פסגות ההרים, כמו שציד עושה לעופות וחיות. המילה ׳הקורא׳ היא במשמעות של בינוני פעול, ואלה שסוברים כך מביאים כראיה את דברי הפסוק ׳קורא דגר ולא ילד׳ (ירמיהו יז, יא).

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר׳ יצחק בן שמואל לשמואל א, כתב יד פירקוביץ׳ 3362.

הקורא – עוף ששמו קורא, ובלעז פרדיץ. וכן: קורא דגר ולא ילד (ירמיהו י״ז:י״א), ומרדף אחר קני שאר עופות, ויושב על בציהם.

As the partridge. A bird named קוֹרֵא, and in Old French perdriz; and similarly, "as the partridge calls together [offspring] it did not bear"¹ and it seeks the nests of other birds, and sits on their eggs.⁠²

1. Yirmeyahu 17:11.

2. Maseches Chulin 140b. Dovid compared Shaul’s fate to that of the partridge. Just as the partridge seeks the nests of other birds but the young return to their natural mother and the partridge is unable to keep them, so too, Shaul who chased after Dovid will be unable to keep his kingship.

כאשר ירדוף הקורא בהרים – כאשר ירדוף אדם בהרים אחר עוף אחד ושמו קורא, דכתיב: קורא דגר וגו׳ (ירמיהו י״ז:י״א) כן רודף אותי שאול.

הקרא בהרים – פירושו כאשר ירדף עוף ששמו קורא את העופות שבהרים.

אל יפול דמי ארצה – שיעמד דמי נגד י״י תמיד לנקום נקמתי, כאילו נשפך דמי, כי בכל יום אני בסכנת דמי.

כאשר ירדוף הקורא בהרים – כאשר ירדוף הרודף את הקורא. והקורא הוא עוף הנקרא בלעז פירדיז״י.

ויונתן תרגם: ירדוף – כמו: ירדף מנפעל, או כמו שתי׳ יתרדף מהתפעל, שתרגם: כמא דמתרדיף קוראה בטוריא.

כאשר ירדוף הקורא בהרים – מקרא קצר הוא, כאשר ירדוף הרודף לתפוש הקורא בהרים, כך אתה רודף אחריי בהרים.

אל יפול דמי ארצה – הנה זה כאלו נהרג והתפלל שלא יפול דמו ארצה להתכסות שלא יראהו השם אבל יפול במקום שיראה לו ית׳ תמיד כטעם על צחיח סלע וג׳ (יחזקאל כ״ד:ז׳).

כאשר ירדף – הרודף, מי שיהיה, כי הקורא הוא הנרדף. והמעתיקים הסכימו שהוא הפרדיץ, וכן פרשו קורא דגר ולא ילד (ירמיהו י״ז:י״א), ומנהג זה העוף לעמוד בין ההרים. ולי נראה שהוא העוף הקורא בהרים תמיד קוגול בלע״ז.

והנה דוד התפלל שלא יפול דמו ארצה מנגד השם, כלומר שיעמוד תמיד נגדו לדרוש נקמתו, ואמר זה לומר שהיה תמיד בסכנה כאלו דמו נשפך ארצה, אחרי אשר יצא מלך ישראל לבקש פרעוש אחד, שהוא בעל חי קטן מאד והוא המדלג מכאן לכאן להנצל מידי האדם שימיתהו, והיה המלך שאול רודף אחריו כאלו היה רודף בהרים אחרי הקורא, והוא העוף הקורא הנקרא בלע״ז פרדי״ץ, שהמלכים מתענגים לצאת אליהם לציד ולרדוף אחריהם ולצוד צידם, ואתה צד את פרעוש אחד במקום ציד עופות נכבדים. וחכמינו ז״ל (חולין פרק י״ב דף ק״מ ע״ב) אמרו שהעוף נקרא קורא והוא רודף בהרים את קיני שאר העופות ויושב על ביציהם:

פרעש – הוא כינה שחורה.

הקורא – שם עוף, כמו: קורא דגר (ירמיהו י״ז:י״א).

אל יפל דמי – רצה לומר: מה שאני תמיד בסכנה וכאלו דמי נשפך, הדם ההוא לא יפול ארצה מנגד פני ה׳, כנגדו תעמוד לבקש נקם.

כאשר ירדוף – רצה לומר: המלך מתמיד ומתענג לבקש פרעוש הקופץ ממקום למקום, כאשר מלך מהמלכים מתענג לרדוף בהרים אחר הקורא, והוא שם עוף אשר יתענגו המלכים לרדוף אחריו ולצודו, ורצה לומר: רודף הוא אחר הדיוט, כאלו אחר שר גדול וחשוב.

השאלות:

בלשון הזה דחקו המפרשים?

ועתה אל יפול דמי ארצה רצה לומר עתה שגמרתי בדעתי לגור בחוץ לארץ לא יפול דמי ולא תוכל להרגני,

כי יצא מלך ישראל ולכן אני מוכרח לברוח לחוץ לארץ כאשר ירדף הקרא בהרים אמר על עצמו שם הקורא בהרים שעומד בהרים וקורא מרחוק כמו שעשה עתה, ובמה שרודף את הקורא הזה דומה כרודף אחר פרעוש הקופץ ממקום למקום.

מנגד פני ה׳ – חוץ מנחלתו, שבכל מקום שאלך שם הוא (תהלים קל״ט), ודוד היה מבין כל זה בבירור אך לא כל בני דורו היו מבינים כמהו.

הקרא – עוף שקולו דומה לקול קריאה Pernice ובל׳ אשכנז (Röphuhn) Rebhuhn בלשון קדמון תרנגול קורא.

וְעַתָּ֗ה אַל-יִפֹּ֤ל דָּֽמִי֙ אַ֔רְצָה מִנֶּ֖גֶד פְּנֵ֣י יְהוָ֑ה שיעמוד דמי נגד ה׳ תמיד לנקום נקמתי כאילו נשפך דמי, שכן בכל יום אני בסכנת דמי¹, כִּֽי-יָצָ֞א שאול מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל להתמיד ולהתענג² לְבַקֵּשׁ֙ לחפש אֶת אחר -פַּרְעֹ֣שׁ אֶחָ֔ד כינה קטנה אחת³ הקופצת ממקום למקום⁴, כַּאֲשֶׁ֛ר באותו אופן שֶׁיִרְדֹּ֥ף הרודף לתפוש⁵ את הַקֹּרֵ֖א הוא עוף אשר יתענגו המלכים לרדוף אחריו ולצודו⁶ בֶּהָרִֽים, וכך אתה רודף אחרי⁷:

1. רד״ק.

2. מצודת דוד.

3. מצודת ציון.

4. מצודת דוד.

5. רי״ד.

6. מצודת דוד. וחכמינו ז״ל (חולין קמ:) אמרו שהעוף נקרא קורא והוא רודף בהרים את קיני שאר העופות ויושב על ביציהם, אברבנאל.

7. רי״ד.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כא) וַיֹּ֩⁠אמֶר֩ שָׁא֨וּל חָטָ֜אתִי שׁ֣וּב בְּ⁠נִֽי⁠־דָוִ֗ד כִּ֠י לֹֽא⁠־אָרַ֤ע לְ⁠ךָ֙ ע֔וֹד תַּ֠חַת אֲשֶׁ֨ר יָקְ⁠רָ֥ה נַפְשִׁ֛י בְּ⁠עֵינֶ֖יךָ הַיּ֣⁠וֹם הַזֶּ֑⁠ה הִנֵּ֥⁠ה הִסְכַּ֛לְתִּי וָאֶשְׁגֶּ֖ה הַרְבֵּ֥ה מְ⁠אֹֽד׃

Then Saul said, "I have sinned. Return, my son David; for I will harm you no more, because my life was precious in your eyes this day. Behold, I have played the fool and erred exceedingly.⁠"

תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר שָׁאוּל חָבִית תּוּב בְּרִי דָוִד אֲרֵי לָא אַבְאֵישׁ לָךְ עוֹד חֲלַף דִיקָרַת נַפְשִׁי בְּעֵינָךְ יוֹמָא הָדֵין הָא אִסְתַּכָּלִית וְאִטַפָּשִׁית סַגִי לַחֲדָא.

תחת אשר יקרה – זה נמשך עם לא ארע לך עוד, כי אמרו הנה הסכלתי ואשגה וגו׳ הוא הגדה אחרת.

הנה הסכלתי ואשגה הרבה מאד – הרצון בו כי בזולת מה שגמלתני עתה מן הטובה הייתי משועבד מאד, לבלתי רדוף אותך כמו שנתבאר מענין כריתת דוד את כנף המעיל אשר לשאול ולזה היה סכלות רב ממני ושגגה, אמנם הסכלות היא שכבר נתפרסם לי עוצם השגחת השם יתברך עליך ולזה היה ראוי שנסיר מלרדפך ואולם השגגה היא שלא זכרתי מה שגמלתני מן הטובה בנפלי בידך בהיותי במערה.

ושאול השיבו חטאתי שוב בני דוד, רוצה לומר שישוב אליו ולביתו, ויעד אותו כי לא ירע אליו עוד אחרי אשר יקרה נפשו בעיניו בדבר החנית שלא הרגו, והודה שאול שהיו כל מעשיו בסכלות אבל באחרונה היה הפתיות והשגיאה הרבה מאד, אחרי שראה מה שעשה עמו במערה ורדף עוד אחריו.

יקרה – ענין חשיבות.

הסכלתי – מלשון סכלות וטפשות.

ואשגה – מלשון משגה ושגגה.

שוב – חזור לביתי, כי לא אעשה לך עוד רעה, בעבור כי חשובה ויקרה נפשי בעיניך.

הנה הסכלתי – במה שאני רודפך עשיתי סכלות, על כי ראיתי שה׳ עמך, ואף הרביתי לשגות לרדפך על לא דבר.

חטאתי שוב בני דוד בקש שישוב ולא יצא לחוץ לארץ כי לא ירע לו עוד וזה משני פנים,

א. על שראה שיקרה נפשו בעיניו,

ב. על שמתחרט גם על העבר שרואה שעשה סכלות ברדפו אותו ושגה בעיונו בזה והשגיאה היה הרבה מאד.

וַיֹּאמֶר֩ שָׁא֨וּל חָטָ֜אתִי, שׁ֣וּב חזור לביתי¹ בְּנִֽי-דָוִ֗ד ואל תצא מהארץ², כִּ֠י לֹֽא-אָרַ֤ע אעשה³ לְךָ֙ ע֔וֹד רעה⁴ תַּ֠חַת אֲשֶׁ֨ר בעבור כי⁵ יָקְרָ֥ה נַפְשִׁ֛י בְּעֵינֶ֖יךָ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה שלא הרגתני בחנית⁶, הִנֵּ֥ה הִסְכַּ֛לְתִּי עשיתי מעשה טפשות⁷ במה שאני רודפך, למרות שראיתי שה׳ עמך⁸, וָאֶשְׁגֶּ֖ה הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד ואף הרביתי לשגות⁹ שלא זכרתי מה שגמלתני טוב בנופלי בידך בהיותי במערה¹⁰:

1. אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. אברבנאל.

7. מצודת ציון.

8. מצודת דוד.

9. מצודת דוד.

10. רלב״ג.

תרגום יונתןר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כב) וַיַּ֤⁠עַן דָּוִד֙ וַיֹּ֔⁠אמֶר הִנֵּ֖⁠ה [חֲנִ֣ית] (החנית) הַמֶּ֑⁠לֶךְ וְ⁠יַעֲבֹ֛ר אֶחָ֥ד מֵהַנְּ⁠עָרִ֖ים וְ⁠יִקָּ⁠חֶֽהָ׃

And David answered and said, "Behold the king's spear! Let one of the young men come over and fetch it.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲתֵיב דָוִד וַאֲמַר הָא מוּרְנִיתָא דְמַלְכָּא וְיֶעְבַּר חַד מֵעוּלֵמַיָא וְיִסְבָהּ.

הנה החנית – כתיב, וקרי: חנית, והענין אחד.

והנה דוד עם כל הדברים האלה לא רצה לשוב לפני שאול ולא בטח בדבריו, אבל אמר שישלח נער בעד החנית, ולא זכר צפחת המים כי חרפה היא לו לחזור אחריה. והודיעו כי לא ירצה לשוב אליו עוד.

הנה החנית – חנית קרי.

ויעבר – כי עם כל זה, לא האמין לשאול ולהשיב בעצמו.

הנה החנית רצה לומר איני מאמין לך.

ויעבר – מעבר העמק.

והנה דוד למרות כל הדברים האלה לא רצה לשוב לפני שאול ולא בטח בדבריו¹, וַיַּ֤עַן דָּוִד֙ וַיֹּ֔אמֶר, הִנֵּ֖ה חֲנִ֣ית (החנית כתיב) הַמֶּ֑לֶךְ, וְיַעֲבֹ֛ר שיבוא אֶחָ֥ד מֵֽהַנְּעָרִ֖ים משרתי המלך וְיִקָּחֶֽהָ ויחזירה לו²:

1. אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.

2. ולא הזכיר דוד את צפחת המים כי חרפה היא למלך לחזור אחריה, והודיעו שם דוד כי לא ירצה לשוב אליו עוד, אברבנאל.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כג) וַֽיהֹוָה֙י״י֙ יָשִׁ֣יב לָאִ֔ישׁ אֶת⁠־צִדְקָת֖וֹ וְ⁠אֶת⁠־אֱמֻנָת֑וֹ אֲשֶׁר֩ נְ⁠תָנְ⁠ךָ֨ יְהֹוָ֤הי״י֤⁠ ׀ ⁠הַיּ⁠וֹם֙ בְּ⁠יָ֔ד וְ⁠לֹ֣א אָבִ֔יתִי לִשְׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בִּמְשִׁ֥יחַ יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And Hashem will render to every man his righteousness and his faithfulness; because Hashem delivered you into my hand today, and I would not put forth my hand against Hashem's anointed.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַיָי יָתֵיב לִגְבַר יַת זְכוּתֵיה וְיַת קוּשְׁטֵיהּ דְמַסְרָךְ יְיָ יוֹמָא דֵין בִּידִי וְלָא אֲבֵיתִי לְאוֹשָׁטָא יְדִי בִּמְשִׁיחָא דַיָי.

ישיב לאיש – לכל צדיק וצדיק.

Each man. To each righteous man.⁠¹

1. Who does as I have done (Radak). Dovid was hinting to Hashem that just as Shaul’s life was precious in his eyes, so too may his life be precious in the eyes of Hashem.

וי״י ישיב לאיש – לאיש שעושה, כמו שעשיתי צדקה ואמונה.

אשר נתנך י״י היום ביד – כמו: בידי. וכן תרגם יונתן. וכן: עזי וזמרת יה (שמות ט״ו:ב׳) – כמו: וזמרתי. ויתכן לפרש: ביד סמוך, ואעפ״י שהוא קמוץ והנסמך חסר, ופירושו: ביד אחד מאנשי, ולא אביתי אני שישלח ידו בך.

אבל התפלל לפני האלהים לשלם לאיש את צדקתו ואת אמונתו, רוצה לומר ידעתי כי אתה לא תגמלני כמעשי אבל האל יתברך הוא יהיה הגומל האמיתי.

ואת אמנתו – בכמה דפוסים אחרונים בחטף פתח ואין להאמין להם כי בכל ספרים הרשומים בכתב אמת וגם בדפוסים ראשונים בחטף סגול.

ביד – רצה לומר בידי.

ולא אביתי – ולא רציתי.

איש – לכל איש ישיב צדקתו, וכלל עצמו בתפלתו על הרבים.

וה׳ ישיב לאיש את צדקתו ואת אמונתו רצה לומר ה׳ ישיב את הצדקה והזכות שעשה איש, רצה לומר שיזמין לפניו שנית שיעשה הצדקה הזאת, כמו פה שעל ידי שעשה דוד את הצדק ולא הרג את שאול שהיה בידו, הזמין לו ה׳ מצוה זו שנית שבא שנית לידו ודוד עשה צדק ולא הרגו וזה שכתוב אשר נתנך ה׳ היום ביד [שנית] ולא אביתי לשלוח ידי ובזה השיב ה׳ צדקתי שאעשנה בפעם השנית ועתה יפרש מ״ש וה׳ ישיב לאיש את אמונתו, כי.

לאיש – היה לנקדו למ״ד שוא, לכל איש ואיש.

וידעתי כי אתה לא תגמלני כמעשי, אבל האל יתברך הוא יהיה הגומל האמיתי¹, וַֽיהוָה֙ יָשִׁ֣יב לָאִ֔ישׁ לכל צדיק וצדיק², אֶת-צִדְקָת֖וֹ וְאֶת-אֱמֻנָת֑וֹ, שיזמין לפניו שנית שיעשה הצדקה הזאת, כמו פה³ אֲשֶׁר֩ נְתָנְךָ֙ יְהוָ֤ה | הַיּוֹם֙ שוב⁴ בְּיָ֔ד בידי⁵, וְלֹ֣א אָבִ֔יתִי רציתי⁶ לִשְׁלֹ֥חַ יָדִ֖י בִּמְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה:

1. אברבנאל.

2. רש״י. שעושה כמו שעשיתי צדקה ואמונה, רד״ק. וכלל דוד את עצמו בתפילתו על הרבים, מצודת דוד.

3. מלבי״ם.

4. מלבי״ם.

5. תרגום יונתן, מצודת דוד. וניתן לבאר גם ביד אחד מאנשי, רד״ק.

6. מצודת ציון.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כד) וְ⁠הִנֵּ֗⁠ה כַּאֲשֶׁ֨ר גָּדְ⁠לָ֧ה נַפְשְׁ⁠ךָ֛ הַיּ֥⁠וֹם הַזֶּ֖⁠ה בְּ⁠עֵינָ֑י כֵּ֣ן תִּגְדַּ֤ל נַפְשִׁי֙ בְּ⁠עֵינֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ וְ⁠יַצִּ⁠לֵ֖נִי מִכׇּ⁠ל⁠־צָרָֽה׃

And, behold, as your life was highly valued this day in my eyes, so let my life be highly valued in the eyes of Hashem, and let Him deliver me out of all tribulation.⁠"

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְהָא כְּמָא דִי יָקְרַת נַפְשָׁךְ יוֹמָא דֵין בְּעֵינָי כֵּן תִּיקַר נַפְשִׁי קֳדָם יְיָ וִישֵׁיזְבִינַנִי מִכָּל עָקָא.

כאשר גדלה נפשך בעיני – כלו׳ שנראה בעיני דבר גדול הרבה מאוד לשלוח ידי בך.

והגמול יהיה שכאשר גדלה נפשך היום הזה בעיני כן תגדל נפשי בעיני השם, וכאשר הצלתיך מכל רע ומידי אבישי שהוא היה רוצה להרגך, כן יצילני השם מכל צרה: ושאול הכירו וידע בלבו שכל מעשה דוד ופעולותיו היו נסיות.

גדלה נפשך – יקרה נפשך.

והנה כאשר גדלה נפשך היום הזה בעיני כן תגדל נפשי בעיני ה׳ הנאמן לשלם מדה כנגד מדה.

וְהִנֵּ֗ה כַּאֲשֶׁ֨ר כפי שֶׁגָּדְלָ֧ה יָקְרָה¹ נַפְשְׁךָ֛ הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה בְּעֵינָ֑י שנראה בעיני דבר מאוד חמור לשלוח ידי בך², כֵּ֣ן כך תִּגְדַּ֤ל נַפְשִׁי֙ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֔ה הנאמן לשלם מידה כנגד מידה³, וְיַצִּלֵ֖נִי מִכָּל-צָרָֽה כפי שהצלתיך מכל רע ומידי אבישי שרצה להרגך⁴: פ

1. מצודת דוד.

2. ר״י קרא.

3. מצודת דוד.

4. אברבנאל.

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כה) ⁠וַיֹּ֨⁠אמֶר שָׁא֜וּל אֶל⁠־דָּוִ֗ד בָּר֤וּךְ אַתָּ⁠ה֙ בְּ⁠נִ֣י דָוִ֔ד גַּ֚ם עָשֹׂ֣ה תַעֲשֶׂ֔ה וְ⁠גַ֖ם יָכֹ֣ל תּוּכָ֑ל וַיֵּ֤⁠לֶךְ דָּוִד֙ לְ⁠דַרְכּ֔וֹ וְ⁠שָׁא֖וּל שָׁ֥ב לִמְקוֹמֽוֹ׃

Then Saul said to David, "Blessed be you, my son David; you shall both surely do mightily and surely prevail.⁠" So David went his way, and Saul returned to his place.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר שָׁאוּל לְדָוִד בְּרִיךְ אַתְּ בְּרִי דָוִד אַף מִמְלַךְ תִּמְלוֹךְ וְאַף אַצְלַח תַּצְלַח וַאֲזַל דָוִד לְאוֹרְחֵיהּ וְשָׁאוּל תַּב לְאַתְרֵיהּ.

גם עשה תעשה מלוכה על ישראל – כמו עתה תעשה מלוכה (מלכים א כ״א:ז׳) דאחאב.

ולכן אמר גם עשה תעשה וגם יכול תוכל, רוצה לומר שעוד יהיה לו יכולת ומלכות כפי מה שיורה עליו מעשיו לעשות מה שירצה:

יכול תוכל – מלשון יכולת.

ברוך אתה – רצה לומר: רואה אנכי שאתה ברוך, וגם עשה תעשה מעשים נפלאים, וגם תצליח בהם.

וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל-דָּוִ֗ד, רואה אני כי¹ בָּר֤וּךְ אַתָּה֙ בְּנִ֣י דָוִ֔ד, וְגַּ֚ם עָשֹׂ֣ה תַעֲשֶׂ֔ה מעשים נפלאים² ותמלוך על ישראל³, וְגַ֖ם יָכֹ֣ל תּוּכָ֑ל תצליח⁴, וַיֵּ֤לֶךְ דָּוִד֙ לְדַרְכּ֔וֹ וְשָׁא֖וּל שָׁ֥ב לִמְקוֹמֽוֹ: פ

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. תרגום יונתן, מהר״י קרא, אברבנאל.

4. תרגום יונתן, מצודת דוד.

תרגום יונתןמיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון